|
|
עמוד:13
13 כשפליני חלם והמבקר הצ'כי מילאן קונדרה, שלא כמו רוב האמנים אשר מובנים במלואם רק לאחר מותם, פליני לא הובן לחלוטין על ידי הציבור או המבקרים גם לאחר מותו, מכיוון שעולמו הפנטסטי נדחק לשוליים 16 בעידן הנשלט על ידי תרבות הקיטש ותקשורת ההמונים . חקר סרטים מערביים מודרניים מושפע מכמה גישות סמיוטיות, ולצדן פסיכואנליזה ברוח פרויד ולאקאן ומגוון גישות מרקסיסטיות ופמיניסטיות אשר קבעו סדר יום בתחום חקר הפילמוגרפיה 17 הזנחת ניתוח הסימבוליות בחקר בשלושים השנים האחרונות . הסרטים באופן כללי עשויה להסביר מדוע סרטיו של פליני, שהנם סימבוליים באופן מובהק, לא משכו תשומת לב רבה מצד אותם חוקרים ; מושגי המשמעות ששימשו בגישות סמיוטיות צרים מדי, 18 כדי שיוכלו לשמש בניתוח חומר מסוג זה . "ויש להרחיבם" אף על פי שמבקרי קולנוע היו מודעים לתמורות בעבודותיו 19 של פליני, בעיקר בשנות ה – ,60 שהתבטאו במעבר מניאו – ריאליזם קולנועי לייצוגיות ומשמעות הדומות יותר לאלו המאפיינות את הפוסט – מודרניזם, לעתים רחוקות ניתחו את הרובד העמוק יותר שאופיין על ידי המעבר ממשמעות הסימנים לעומק הסמלים . החוקרים, גם בגלל אופנות התקופה, לא היו ערים לכך שכאשר סמלים ומטפורות ממוזערים לכדי תוויות שגרתיות, לסימנים ידועים, הם מאבדים את מוזרותם וקסמם המקוריים . הם מפסיקים לחבר אותנו למה שלא שגרתי ובכך כושלים מלזעזע, להפתיע, לרגש אותנו 20 ולעורר בנו השראה על ידי העלאת המסתורין הבלתי נמנע בעולם . המיעוט במחקרים יונגיאניים על פליני ויצירתו עשוי להיות גם תוצאה של הזנחה כללית של נושא הפילמוגרפיה מצד מייסד האסכולה האנליטית . למעשה, יונג הסב מעט תשומת לב לקולנוע כנוהג סמלי . עם זאת, פה ושם הוא כתב שהקולנוע, כמו סיפור בלשים, מאפשר לנו לחוות את כל ההתרגשות, התשוקה והפנטזיות ללא סכנה . קולנוע הוא כלי שמאפשר לדמיין דברים, לא רק לספר אותם .
|
|