פתח דבר

עמוד:12

12 בעז שושן סוגיות בהיסטוריה מערבית מודרנית . מכאן כבר הובילה הדרך לנושא שבמוקד ספר זה : מגדר והאופן שבו הוא משתלב בספרות שנכתבה על ידי הנוסעים והנוסעות הוויקטוריאניים, דהיינו בני המאה ה- ,19 למצרים . הגם שהוא בא לספר מקצת מסיפורם המרתק של נוסעים ונוסעות אלה באופן כללי, הוא נכתב עם דגש על ההיבט המגדרי בספרות שכתבו ובאמנות שיצרו . מגדר משולב כאן, איפוא, באימפריאליזם ואוריינטליזם . לא מעט נכתב על הנושאים הללו בנפרד, אך נדמה לי שפחות בשילובם זה בזה . מכל מקום, בספר זה אני בוחן את קטגוריית המגדר ( איני מתיימר להיות הראשון ) בהקשר של ספרות מסע . מטבע הדברים, ברקע עדיין ניצב אוריינטליזם , ספרו רב ההשפעה של אדוארד סעיד, שהופיע לפני כ- 40 שנה ולא ניתן להגזים בחשיבותו בהיותו תמריץ והשראה לאוקיינוס של מחקרים שנערכו במשך השנים שחלפו מאז בתחומי הרוח והחברה . התיזה של סעיד והתיעוד שלה בספרו ידועים ואין זה המקום לפרטם . אסתפק בכך שבעיקרו של דבר מדובר בכתב אשמה נגד המערב כמייצר תפיסה מיוחדת באופן שבו תיאר לא רק לעצמו אלא אף למושא התפיסה, דהיינו לבני הקולוניות עצמם, מתוך עמדה של סמכות אינטלקטואלית, את העולם הגדול של המזרח . האוריינט של המערב הוא, לטענת סעיד, פחות מקום מאשר טופוס ( topos ) , מערכת של התייחסויות, אוסף של תכונות, שמקורן בציטטה או בקטע טקסטואלי, ועוד . אלא שפירוק התיזה הכללית של סעיד לגורמיה מעלה שאלות שונות בהקשר של ספרות הנוסעים הוויקטוריאניים למצרים, שלכמה מהן מתייחס סעיד בדרכו ואף עונה להן באורח משכנע, בעוד שמאחרות הוא מתעלם, וכולן ראויות לעיון נוסף . למשל, מחד הוא קולע כאשר הוא רואה בצליינות, ככלות הכל, צורת העתקה . מאידך, האמנם לא ניתן לחלוק על הקביעה שהתעניינותו של אנגלי במצרים בשלהי המאה ה- 19 מעולם לא היתה רחוקה ממעמדה במחשבתו כמושבה בריטית ? האין כאן אמירה גורפת ? או, מאחר

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר