|
|
עמוד:14
14 צביה ליטבסקי את זו : העולם הוא קדום או שהוא נברא ; האל הוא טרנסצנדנטי או שהוא אימננטי ; הכול הוא חומר או שהכול הוא רוח ; חיינו הם תוצאה של גורל או של בחירה ; אלוהים ברא את האדם או האדם המציא את אלוהים וכדומה . עיקרון לוגי זה אינו חל על החשיבה המיתית . האל הוא מחוץ לתפיסתנו ויסוד פנימיותנו גם יחד . העולם הוא קדום ונברא בעת ובעונה אחת . תפיסת האובייקט שלנו איננה עומדת בסתירה לסובייקטיביות ההכרה שלנו . הגוף והרוח הם פָּנים של אותה עצמוּת, המקיימים ביניהם דיאלוג מרתק, ויעיד על כך תרגול היוגה . חתירתנו הבלתי-נלאית לעיקרון של אחדות, שאנו משיגים לרגעים בלבד - הן כפרי התבונה והן כפרי החוויה - מקיימת בנו את תחושת המשמעות . היא עצמה אינה אלא אבולוציה מתמדת והרחבה של הכרתנו . עַז רְצוֹנִי בִּי לָשִׁיר גִּלְגּוּלֵי עֲצָמִים שֶׁהֵמִירוּ אֶת צַלְמֵיהֶם וְחִדְּשׁוּם . אֱלֹהִים, הֵן יֶדְכֶם חוֹלְלָה זֹאת ! אָנָּא, הֱיוּ עִם שִׁירַי וְרִקְמוּ סִפּוּרִי מִימֵי קֶדֶם בַּחֲרוּזֵי עֲלִילָה רְצוּפָה עַד יָמֵינוּ הָאֵלֶּה ! 5 ארבע שורות פתיחה אלה של מטמורפוזות מאת אובידיוס יוצרות קשר בל-יינתק בין תהליכי הטבע והעולם כהמרת צורות שמקורה אלוהי, לבין מלאכת השירה, ועל כך נעמוד בהרחבה בפרק האחרון . המטמורפוזה היא נשמתה של היצירה, האלוהית כמו גם הפיוטית האנושית . הבריאה נתפסת כמטמורפוזה מתמדת של הכאוס אל הצורה . אף היצירה אינה אלא המרת הכוחות הסטיכיים בצלם אמנותי ( "חֲרוּזֵי עֲלִילָה רְצוּפָה" : סיפור, משקל ומבנה ) בחסד כוח אלוהי . בפרקים הבאים אני מבקשת לגעת במקצת מסיפורי המטמורפוזה אשר רובם לקוחים מהמיתולוגיה היוונית, אך גם מצורות המעשייה, 5 . אובידיוס, מטמורפוזות , ספר ,1 ש' 1 - 4 .
|
|