|
|
עמוד:14
14 רוני קליין את מושג השיח ( דיסקורס ) קליין מבסס כצפוי על שיטתו של מישל פוקו ובוחן את הדמוקרטיה כפרדיגמה דיסקורסיבית מז'ורית של העת החדשה - הדמוקרטיה היא צורת הידע / כוח של המודרנה, וכצורת משטר הרי שהיא מציעה מצע אבסולוטי : הדמוקרטיה היא המשטר החל על הכול . בהקשר זה שב קליין לשאול את השאלה הדמוקרטית - האם מדובר במרחב פתוח, ממשי, מרחב של "כל הדעות", או שמדובר במרחב של דיבור ריק ( פטפוט המוני ) ? פרקי הספר המונח לפנינו כתובים היטב, והם מציעים חומר רב למחשבה . נוסח הספר הוא פולמוסי, ובא לעורר ויכוח . מקצת מטענות החיבור מקוממות : הטענות החזקות של קליין בדבר קישורים גלויים או חבויים בין הדמוקרטיה לטוטליטריות צריכות פירוש נוסף והסתייגויות . הטענה שספרו מחזיק בה בדבר האופי הכוזב של הדמוקרטיה המערבית אינה חסרת תוקף, אך דורשת אף היא פרשנות וטענת-נגד . רוחו של החיבור נדמית "שמרנית" . אין בזאת, כדבר בפני עצמו, קושי . ואולם צריך שנשאל - על מה מבקש ספר לשמור ? III צריך אולי להציג בכמה שורות את מחבר הספר ואת הקשרי חיבורו . קליין מוכר לנו כחוקר ומרצה לפילוסופיה, יהדות וספרות . הוא ידוע לנו לפי כתיבתו המיוסדת על התמצאות ברזי ההגות המערבית, בעיקר הגרמנית והצרפתית, ולצידה על בקיאות מובהקת בקורפוס היהודי המסורתי . קליין מתעניין בשאלות אקוטיות, אך קשוב היטב למסורת . עבודתו הקודמת הניבה ספר חשוב בעברית - על שאלת האות, השפה והקהילה, המחדש חידושים מרתקים בתחומי ההגות הפרנקופונית וזיקתה לשאלת היהדות . בממשק אחר קליין כותב על הגותו של מרטין היידגר, על שירתו של פרידריך הלדרלין, על שיטתו של לווינס ועוד . בספר זה הוא ממשיך את הקו העיקרי
|
|