|
|
עמוד:10
שי רודין 10 הבין-מיניים, קיבוע ההבדלים המגדריים ומניעת ההתרה של המתח התמידי בין המינים . בעוד שהאלימות הפיזית והמינית היא נראית, ועל כן אפשרית לאיתור ולהתמודדות ( בעיקר בשדה המשפטי ) , הרי שהאלימות המרחבית והמכניזמים של מערכות היחסים המשויכות לספרה הפרטית ( ומכאן שהן "מחוץ לתחומה" של מערכת המשפט במקצת המקרים ) קשים יותר לאיתור, ומכאן שקיים קושי ממשי למנוע אותם . אלימות נגד נשים ניתן לאתר אלימות נגד נשים כבר בסיפורי המקרא, המהווים את תשתיתה של הספרות העברית החדשה : פרשת פילגש בגבעה, אונס תמר ודינה, הקרבתה ( או רציחתה ) של בת יפתח והפיכתה של אשת לוט לנציב מלח ( עונש אלים על אי ציות ) . אפשר גם לראות בסיפור מגילת אסתר שידול לכל דבר, שכן אסתר מתבקשת לתת שירותים מיניים ובכך לסייע לעמה, בדומה ליעל אשת חבר הקיני . מול העדרן של נשים בעמדות פוליטיות / רוחניות של ממש בספרה הציבורית הנשלטת על ידי גברים ( פרט לדבורה הנביאה ) , בולטת תמת האלימות המופנית נגדן בביתן, ובולט השימוש שנעשה בהן בזמן קונפליקטים פוליטיים . הספרות העברית החדשה עוסקת בגילומים שונים של אלימות מימיה הראשונים . חיים נחמן ביאליק התייחס אליה בשתי פואמות מפתח : ראשית, בפואמה "בעיר ההריגה", שנכתבה בעקבות פוגרום קישינב ( ופורסמה בראשונה ב- 1903 תחת השם "משא נמירוב" ) ותיארה את אונס הנשים היהודיות בפוגרום לעיניהם של הגברים המציצים בחוסר מעש, תוך כדי שילוב רדיקלי בין אלימות בספרה הציבורית לאלימות בספרה הפרטית, ובהמשך, בפואמה האוטוביוגרפית "אלמנוּת", המציגה את גורלן של אלמנות הנמצאות בשולי ההוויה . ביאליק, אשר ממשיך את דרכו של יל"ג, ודאי מושפע ממודעותו של יל"ג לגורלן של נשים יהודיות, מודעות המשתקפת בפואמה "קוצו של יוד" . במרכז הפואמה עומדת דמותה של בת שוע, שסיכויה היחיד לאושר לאחר שנות סבל רבות נשלל ממנה בגינו של יוד, שאינה מופיעה בכתב התרתה מעגינותה ומשאירה אותה עגונה, חסרת משאבים כלכליים וחסרת יכולת לאהוב ולהיות נאהבת . התרסתו של יל"ג נגד הממסד הרבני האטום והמיזוגני משרתת לדעת פרשנויות מסוימות אידיאולוגיה אשר בבסיסה קידום רעיונות ההשכלה, אבל אינה מלווה ברצון אמיתי לשקף את כאבי האישה היהודייה .
|
|