|
|
עמוד:14
14 יצחק בנימיני בנימיני משווה את בריאת האלוהים והעולם מתוך מה שהוא ספק יש ספק אַין להיחלצותם של הברון מינכהאוזן וסוסו מתוך הביצה, דימוי שאשוב אליו בהמשך . מתגלה כאן שוב ההשתהות שאינה אלא דעת-עשות מינכהאוזנית, מונפצת וממציאה, שהיא אולי הדגם לדון קיחוטיות האברהמית . אם כן, אלוהים אנושי שבאנושי, עד כדי כך שהוא אי-אנושי ונבדל מן האנושי, כלומר סובייקט או מוטב אולי אחר שסוע, ואברהם כסובייקט אנושי המובחן מן האלוהי בהבדל מינימלי, מי שהוא אב-רם, מייסד של 4 מתפקדים ככאלה שמשתהים, עובדים כדי שלא הקהילה האנושית, לשקוע בתוהו ובייאוש, ממציאים, הולכים ועושים בעקבות האיווי, בפויזיס ובאוטופויזיס, ומאמינים ש"יהיה בסדר", יהיה אשר יהיה . * * * ההשתהות בתיאולוגי איננה נטולת קפיצות . כך נעשית קפיצה אל האזרחי והפוליטי בעקבות מחאת האוהלים של 2011 ( "מועקת האזרחי : מחאת האוהלים והתיאו-פוליטי" ) כדי לברר את טיבה של האחרות המעיקה שלטענת בנימיני שוררת בתחום האזרחי ושעוררה באופן לא מודע את מחאתם של יהודים חילונים, בעלי דימוי אשכנזי, בני המעמד הבינוני . אחרות מעיקה זו מכילה אולי מועקה משל עצמה : מועקת האזרחי הרובצת על התיאולוגי ובקרבו או בפני השטח שלו . בנימיני דן בדרכים שונות במתח שבין האזרחי לתיאולוגי, כאשר גם אם לא מדובר בשני קטבים קיצוניים, אלא ברצף של דתיות למיניה ושל אזרחיות, הרי שכשני קטבים התיאולוגי והאזרחי מוציאים זה את זה ומבקשים לבלוע ( התיאולוגי ) או להרחיק ( האזרחי ) זה את זה . אבל מהו התיאולוגי ומה פירוש הצירוף "תיאולוגיה 4 . שם, עמ' 115 .
|
|