דברי מבוא השתהות בתיאולוגי

עמוד:11

11 תיאולוגיה ביקורתית תחת רעיון העקדה המייצר עמדה של כפיפות הנובעת מתוך אימה או מפונדמנטליזם אמוני ביחס לאל, מציע בנימיני "תיאולוגיה רכה" שבה המאמין שומר על מרחק ( אירוני, לעתים ) מול תביעותיו הבלתי אפשריות של האל . לא ציות מוחלט, אלא התמודדות עם תביעות האל, שגם מייצרות את האל לא כאחר מוחלט וטראומטי או כעל-אני, אלא כאחר שסוע, שתביעותיו האניגמטיות נתונות לפרשנות . בכך ממשיך בנימיני תזה שאותה פיתח בספרו צחוק אברהם : 1 על פי תזה זו, אברהם פירוש לספר בראשית כתיאולוגיה ביקורתית . הוא אותו מאמין שיודע לעשות עם ציווייו ותביעותיו של האל, שיודע לתמרן בערמומיות ולהטמיע את ציוויו של האחר באיווי הפרטי שלו . יחד עם זאת, ב"המקף המחבר ומעבר לו" זוכה תזה זו לביקור ( ת ) ולהתמודדות והשתהות מחודשות, כאשר המחבר תוהה שמא אין היא אלא משרתת דימוי פילושמי-סטריאוטיפי ורומנטי משהו על היהודי העסוק בהתחמקויות מן הציווי האלוהי דרך פירושים אינסופיים ופלפולים תלמודיים . תהיות כאלה ואחרות, עם זאת, לא נפקדות גם מ צחוק אברהם , כאשר הפנטזיה למסורתיות הסובלנית והפשרנית מועמדת בספק ונבחנת ככזו המחפשת ביטחון 2 אכן, אם יש ב"בית אבא" כנגד העולם ה ( פוסט ) מודרני וחידושיו . קו מחבר בין צחוק אברהם למאמרים המכונסים בספר זה, זהו קו 3 של קריאות חדשות, של ביקורים של "המתנה" ושל "השהיה", ושל ביקורת, ביחס לכל תזה מוחלטת באשר היא . גם "אנוכתב : לך-לך כהופכי של ההרמנויטיקה", המאמר השלישי המופיע כאן, צמח מתוך צחוק אברהם . ב"אנוכתב" 1 . יצחק בנימיני, צחוק אברהם : פירוש לספר בראשית כתיאולוגיה ביקורתית , תל אביב : רסלינג, 2011 . 2 . שם, עמ' ,110 תוספתא לתוספתא מס' 23 . 3 . שם, עמ' 11 .

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר