|
|
עמוד:13
| 13 מצמצם אותו . אני שואל אותה למה היא מתכוונת . היא אומרת : אולי הוא רצה להחליף כל יום שם לפי מצב הרוח שלו . אולי הוא הרגיש לא נעים להיות דבוק לאותו שם כל הזמן . שיעור ספרות, כיתה י׳ . הבוקר התחיל בשעה עשר, בגלל שביתת הזדהות עם תלמידי בתי הספר הנוצריים, שעדיין לא החלו את שנת הלימודים . אני שואל אותם מה הסיבה לשביתה . הם לא יודעים . אני מספר להם ששלושים אלף תלמידים בבתי הספר הנוצריים עדיין לא החלו את שנת הלימודים . טלי שואלת : איך זה יכול להיות שהמדינה לא עוזרת להם ? עלאן אומר : זה בגלל שהם נוצרים . מוחמד : זה לא בגלל שהם נוצרים, זה בגלל שהם ערבים . רוחיה מתפרצת : אתם כל הזמן מתבכיינים פה על השואה, אבל מי שהוא לא יהודי, לאף אחד לא אכפת ממנו . קולות רבים, מכל עבר . ניקול אומרת : אתמול ברחוב מישהו קרא לי כושית . מוניקה, שגרה בפנימייה בצפון תל אביב ומגיעה לאימה רק בסוף השבוע : בצפון אין גזענות כמו פה . שם לאנשים לא אכפת מצבע העור שלי . אנחנו קוראים את הסיפור מאויב לאוהב . אני שואל אותם אם ייתכן שיהיו לאדם שני בתים . ג'וזפין אומרת : כן, אם הוא עשיר . אקזוסה אומרת : לפעמים, כשההורים מתגרשים . רודס : יש לי שני בתים, אחד בגאנה השני בישראל . אני שואל אותה היכן היא מרגישה בבית . יש לי שני בתים, היא עונה, אבל בעצם אין לי אפילו בית אחד . כשביקרתי בגאנה בשנה שעברה, הרגשתי זרה . אני לא מדברת את השפה, ולא נשארו לי שם חברים . ובישראל ? אני שואל . ישראל היא לא הבית שלי, היא אומרת . אתם לא רוצים אותי פה . אני מתבקש למלא מקום בכיתת י׳ עולים . בכיתה מחכות לי שלוש בנות : ביסטרא, רוחיה ודינה . דינה הגיעה לישראל לפני חמש שנים מאוקראינה, ביסטרא מבולגריה ורוחיה מדרום סודן . אני מציע להן לצאת מחוץ לבית הספר . אנחנו יוצאים לבית קפה, אף שאיננו רשאים לעשות כן . מחוץ לשער ביסטרא, רזה מאוד וחיוורת, אומרת : אני שונאת את ישראל . אני מתגעגעת לבולגריה, לחברים שלי, לשפה . אולי בשנה הבאה אעבור לגור עם סבתא שלי בסופיה . אני שואל אותה אם סופיה יפה, והיא מחייכת,
|
|