|
|
עמוד:11
| 11 שוקדים שברירי, שעלינו לגונן עליו ללא הרף, שאנו מכסים על פחדינו בעבודה מאומצת, שהיא גם צורה של שכחה . שעה תשיעית, אודיטוריום בית הספר, שכבה ט׳, שיעור ראשון בפרויקט גינת הקיימות . בחודשים הקרובים התלמידים אמורים להכיר צמחים מרחבי העולם ולהקים גינת נוי . זה שיעור ראשון מסוגו בבית הספר ; חמשת מורי הסדנה נפגשו כמה פעמים במהלך חופשת הקיץ, והם עתידים להוסיף להיפגש מדי שבוע כדי ללוות את הפרויקט . כעת התלמידים יושבים באודיטוריום . נראה שדבר ממה שהמורים אומרים אינו מעניין אותם, וצריך להשקיט אותם שוב ושוב . המורה מבקש מהם לבצע את המשימה הראשונה : עליהם לשוטט בקבוצות קטנות בחצר בית הספר ולמפות אדניות ופינות ירק . מה גדל בהן, אם בכלל . מה אפשר לעשות כדי להפוך אותן לירוקות ויפות יותר . בחוץ הם משוטטים באדישות, משתרכים לאורך מגרש הספורט הלוהט בחום של סוף הקיץ . שלוש ילדות נעצרות מאחורי הקפטריה : ארבע אדניות ברזל ריקות וחשופות מתחת למזגנים הפולטים את חומם בטרטור חדגוני . הן כותבות במחברת, בעודן עומדות : לשתול צמחים . לאסוף את מי המזגנים . אחר כך חוזרים כולם לאודיטוריום . התלמידים ממשיכים להרעיש . אחד המורים מנסה לשווא להסותם . הוא אומר : אני יודע שאתם עייפים . גם אנחנו . אם תהיו בשקט, נגמור ונלך הביתה . אבל כמה דקות קודם לכן הם משתתקים לפתע כשעל המסך מופיעות תמונות המדמות את הגינה העתידה להיבנות : בריכת דגים, גינה עתירת נוי, מדשאה, מדרגות בטון מחופות עץ . מישהו צועק בחושך מקצה האולם : אבל יהרסו לנו את זה . אילן, יובל, בראיין, רוז, רבין, פיג'י, עלאן, דניס, פול . לעיתים אני מתבלבל . היום, למשל, קראתי לצ'ינצ'אי צ'ינגצ'אי והבכתי אותו בפני שאר התלמידים . אני מבקש את סבלנותם ומשתדל לתת בהם סימנים . בערבים, בתוך הגיהינום של הימים האחרונים – בחג הייתה אצלנו אימי, ונועה ואני נאלצנו להעמיד פני חולים, אף שלאמיתו של דבר אנחנו על סיפה של פרידה – אני משתדל ללמוד את שמות הילדים בעזרת הדפים שהכנתי לי, המדמים את סדר הישיבה בכיתה .
|
|