|
|
עמוד:10
10 | שנות לימוד | גיש עמית ואף על פי כן זה משונה מאוד : להיות בבית ספר יום אחר יום, שעות רבות, בלי שתהיה בידי שהות לשוחח עם תלמידים . האם אצליח לעשות בכיתה את מה שבמשך עשור, אולי יותר, השתדלתי לקיים מחוצה לה ? שיעור ספרות, כיתה י׳ . אני קורא את שירה של זלדה לכל איש יש שם . אני שואל אותם : מה זאת אומרת ? מה זאת אומרת שהמוות נותן לנו שם ? הם מסתכלים עליי . אני אומר : מה זאת אומרת שההרים והים נותנים לנו את שמנו ? אני חש בכובד משקלן של השאלות הללו, ולרגע נדמה לי שאני מפציר בהם להשתתף בפתרון חידה ששיעורה כמעט בלתי נתפס . איבי וממיקי מניחים את ראשם על השולחן . רוז, שהצטרפה אלינו רק היום, ממלמלת : מה היא חופרת, זאתי . לכל איש יש שם, לכל איש יש שם . ילדים אחרים מתבוננים בי בריכוז . האם הם מנסים להבין ? אני ממשיך : תחשבו רגע, מה זאת אומרת שהחטאים נותנים לנו את שמנו ? אני אומר להם : אתם יודעים, אתמול לימדתי כל היום . אחר כך חזרתי הביתה, הכנתי אוכל לילדים, ואז יצאנו לים ושחינו, ואחר כך, בלילה, ישבתי עם אשתי ודיברנו, ולפני יומיים אימא שלי הייתה אצלנו, והיא מוסיפה לקרוא לי ילד . רוז אומרת : בבוקר אני תלמידה, ובערב אני דברים אחרים . אני שואל אותה למה היא מתכוונת . היא אומרת : בבוקר אני פה ומכריחים אותי ללמוד וללבוש תלבושת אחידה, ובערב אני יכולה ללבוש מה שאני רוצה . אביב אומרת : מכריחים אותנו לבוא עם תלבושת אחידה כדי שהשומר יזהה אותנו, וגם בגלל השוויון, שלא יהיו הבדלים בין עשירים לעניים . האם, אני שואל, אפשר להחליף את המילה שם במילה אחרת ? הם שותקים זמן רב . האם אפשר להחליף את המילה שם במילה חתול ? כמה מהם מחייכים . ובמילה מזגן ? אני מבחין בכמה חיוכים נוספים . רבין, שיושב בשורה הראשונה, אומר בשקט, כמעט לעצמו : אולי במילה זהות . הבוקר מצאנו את קירות בית הספר מכוסים כתובות : סודנים לסודן . וגם : פה צריך היה לקום גן לילדי השכונות . מיהרנו למחוק אותן בטרם יגיעו הילדים ; נדמה לי שכולנו, תלמידים ומורים, משתדלים לכונן מובלעת של חסד במרחב ששמיו הולכים ומתקדרים . איננו מדברים על כך, גם לא בינינו לבין עצמנו, אבל עמוק בתוכנו אנו יודעים שהדבר שעליו אנו
|
|