|
|
עמוד:9
| 9 איבי, צ'ינצ'אי, בנדיקטה, ג'ונג׳ון, בראיין, כריסטיאן, אביב, גולן, ג'ואנה, ממיקי, סדריק, טלי, פול, דניס, נעמי, אליסה, שילה, ביסטרא, רוחיה, מוניקה, מיקל, מוחמד, ג׳וזפין, אנדרסון, איבן, רואן, צ'מסום, ג'רי, רובס, ראיין, אמירה, אנדריאה, מיכל, יוקרסטו, מג'ד, מימי, אלינה, יונתן, אלכסיי, אבלין, הנסלי, שאנון, בריג'יט, שיילין, אקזוסה . האם יעלה בידי אי פעם ללמוד את שמותיהם ? שיעור ראשון בספרות, כיתה י׳ . אני מספר להם על ילדיי, על ימיהם הראשונים בבית הספר בברלין, כשלא ידעו אפילו מילה אחת בגרמנית . אני שואל אותם היכן ברלין . כמה מהם משיבים יחד : גרמניה . אני שואל אם מישהו מהם ביקר אי פעם בברלין . בשתיקה שמשתררת, הם נועצים בי את עיניהם . ג'וזפין אומרת : אנחנו לא יכולים, אין לנו תעודות זהות . כמה ילדים פורצים בצחוק . אני מבקש מג׳וזפין שתסביר . היא אומרת : אין פה מה להסביר . שיעורים ראשונים . אני מביט בפניהם של ילדים שאיני יודע עליהם דבר, בשעה שבה הפחד הוא בן בריתה החשאי של התקווה, הואיל והעתיד, פתוח לאין קץ, עודנו סך כל האפשרויות שעדיין לא הוכרעו . כמה מהם רציניים וכבדי ראש ; אחרים נדמים סקרנים, משועממים או נבוכים ; מקצתם בפנים כמעט ילדותיים, רובם כבר עטו את תווי ההיכר של הבגרות . שיעור ספרות, כיתה ט׳ . אנחנו קוראים את סיפורו של עגנון מאויב לאוהב, על זה שמאלף את הטבע מכוח רצונו, שבונה לו בית כנגד המטר והסופה . פיג'י אומרת : אתמול בלילה עצרו את אבא שלי . ממיקי אומרת : אתה מדבר איתנו על בית, אבל להורים שלי אין תעודת זהות . ראיין אומר : הבית שלי כאן . לעולם לא אחזור לקולומביה, אלא אם יכריחו אותי . כמה טוב היה אילו יכולתי להיות מעט עם הילדים – לשחק כדורסל או כדורגל, לשוחח איתם . אני תוהה אם אי פעם אצליח לקצוב שעתיים בשבוע שבהן אוכל לעשות כן . לפי שעה היום עמוס במטלות לאין - ספור,
|
|