|
|
עמוד:13
13 קריקטורה, פרשנות וביקורת היסטורית או עובדתית, אלא פרשנית, בבחינת פנומנולוגיה הרואה בזיקה בין החזותי לרעיוני ערך מרכזי בתרבות . ההיסטוריון יעקב בורקהארט כתב בספרו עיונים בדברי ימי עולם את הדברים הבאים : "במקום שלא אוכל להעלות על הנייר תמונה מתוך פנימיותי [ . . . ] במקום שלא אוכל לצאת מן ההתבוננות, שם לא אפעל כלום [ . . . ] בניין היסטורי שאני בונה אינו תוצאה של ביקורת ועיון, אלא הוא פרי הדמיון, השואף למלא את החללים שבהתבוננות . ההיסטוריה בעיקרה עודנה בשבילי תמיד שירה, היא בשבילי שורה של קומפוזיציות-ציור היפות ביותר [ . . . ] כל חקר ההיסטוריה שלי, כמוהו כשרבוטי-הנוף שלי וכהתעסקותי באמנות, נובע מצימאוני העצום להתבוננות" ( עמ' ט"ו, מצוטט בהקדמה של יעקב טלמון למהדורה העברית, 1962 ) . בורקהארט נזקק לדימוי החזותי כדי לייצג בעיני רוחו את המצב ההיסטורי ובעיקר את המשמעות המוסרית והערכית הנגזרת ממנו . הוא לא היה היסטוריון של עובדות ופרטים, אלא של תוכן או אידיאות המבליחות מתוך הרצף ההיסטורי . אל הקריקטורה אפשר לחבור מהעשייה העובדתית וללמד באמצעותה את קורות העם והחברה, אבל אפשר גם לקרוא אותה כשירה של הרוח, שהאמנות היא דרך הביטוי היחידה שלה . על קומפוזיציות-ציור עבריות וזיקתן לתיאוריות פרשנות ולרטוריקה חזותית נדון בפרק שלפנינו .
|
|