|
|
עמוד:14
14 בלה ליוש עם טיעוני המרואיינות והסבריהן . לעומת זאת, הייתה גם סכנה שהקִרבה, הניסיון והידע שיש לי על החברה החרדית יכולים לעורר בי שוב תגובות של התנגדות, חוסר הסכמה ונטייה לשיפוטיות ולביקורתיות . סוגיות אלה ואחרות עיצבו את השיח האישי והחברתי שהתפתח בתהליך איסוף המידע . מיפוי מרכיבי השיח במפגש שביני, החוקרת, ובין הנשים מהחברה החרדית, התבטא במשא ומתן עמן בעת ההסכמה לריאיון ובמהלך המפגש כולו . היו מרואיינות שציינו במפורש את הציפיות שלהן מהריאיון, דהיינו שאאמץ את דעותיהן, והיו שניהלו עמי משא ומתן סמוי על מילוי אותו צורך . עם המרואיינות שהציגו את ציפיותיהן מהתוצאות שוחחתי והבהרתי שאין ביכולתי להיענות . אחדות הסתייגו ולא הסכימו להמשיך בריאיון, ואחרות סירבו להיפגש עמי מלכתחילה, לאחר הבירור ההדדי בשיחת הטלפון המקדימה . כדי לעורר את המודעות והערנות לצורך בניטרליות, וכדי למתן את מעורבותי הרגשית, השתמשתי במהלך הראיונות בדף הנחיות מובנה . כמו כן, רשמתי בפרוטרוט את ההערות וההתרשמויות מתהליך איסוף הנתונים ביומן מחקר שניהלתי, כדי להציג את החומר בפני עמיתים ומומחים מהאקדמיה ולהתייעץ עמם . בכל שלבי התהליך מסרתי את הנתונים והרשמים שאספתי לקריאה ולשיפוט חיצוני של חוקרים ועמיתים הבקיאים בשיטות מחקר איכותניות, ואף לקוראים שאינם מכירים את החברה החרדית, כדי שיעירו ויתריעו על נקודות תורפה בראיונות ובממצאים . כחוקרת איכותנית נדרשתי לפתח מודעות לפער הקיים בין פרדיגמת החיים החרדיים ובין פרדיגמת המחקר . הפרדיגמה החרדית יוצאת מתוך ההנחה שהכול מוכתב מלמעלה ולאדם נותר רק לבחור את הבחירות הנכונות . לעומתה, הפרדיגמה האיכותנית פתוחה ו"רגישה תרבותית", והתייחסותו של החוקר אל המציאות מבוססת על ההנחה שהכול יחסי, דבר אינו מוכתב והמציאות היא
|
|