|
|
עמוד:12
12 בלה ליוש בי רתיעה . חברתי הצטיינה באופן יוצא מגדר הרגיל בלימודים . יחד בילינו את זמננו במשובות נערוּת, ואף שלמדנו בסמינר חרדי והתלבשנו בצניעות, בילינו כמו רוב הילדים . שיחקנו כדורגל עם הבנים, החלפנו ספרים בספרייה ציבורית, הלכנו לסרטים לעתים ( רחוקות אמנם ובניגוד למסר ה"חינוכי" ) , ובבתי הורינו קראו בכל שבת עיתון מעריב . ואולם התברר בדיעבד שהשאיפות והחלומות של כמה מאתנו היו שונים בתכלית . בשנים האחרונות של הסמינר נפרדו דרכינו . המשכתי לעקוב אחר חברתי מרחוק ומתוך תחושה שהיא "מפספסת" . מדי פעם נפגשנו בצומתי החיים והחלפנו מידע . קרנה עלתה בעיניי כששמעתי שהצליחה להתברג למשרד רואי חשבון, ולבסוף גם נעשתה לבעליו . אמות המידה שלי לבחינת חייהן של חברותיי שנשארו "בצד החרדי" היו מערביות מובהקות : השכלה, קריירה, מגורים ופנאי . המושגים של חברותיי החרדיות היו שונים : הן מיהרו להינשא, התחרו ביניהן על הרחבת המשפחה, וגם מי שיצאה לעבוד עשתה זאת רק כדי לפרנס . המסע שלי, שהחל בחוסר נכונות להבין, וודאי שלא לקבל את ה"אחרוּת שלהן", התפתח במהלך המחקר התפתחות כפולה : התהליך הרפלקטיבי של ההתבוננות כחוקרת איכותנית פנימה והחוצה הוביל לתמורות בתודעתי ובתפיסתי את עולמן של הנשים החרדיות ; ונקודת המבט המפוכחת יותר יצרה התבוננות אחרת בעולמן של הנשים החרדיות הלומדות, העובדות והמפנות זמן לפנאי . מסעי המתמשך והמתנתק מעולמן, מחלומותיהן ומשאיפותיהן, אל עולמי, ומשם בחזרה אליהן, זיכך את התובנות ויצר בי את הצורך לבנות אינטראקציה חדשה עמן, "נקייה" יותר, שיפוטית פחות ופרשנית יותר . כשראיינתי, ניתחתי ובחנתי את הטקסטים, תוצרי הראיונות, מצאתי שקולי התערבב בקולן . ואף שבמודע מיצבתי את עצמי מלכתחילה כקול פסיבי שקט ולא דומיננטי, הרי שבמהלך המחקר
|
|