|
|
עמוד:14
14 אלן באדיו הפילוסופיה מתחילה בישות, ועבור היוונים כמו פיתגורס או פארמנידס, הישות היא מספר אחת, קרי המספר האחד . באדיו מתחבר למסורת הזאת, אך מעדכנה בטענתו המפתיעה שפילוסופיה אינה הוגה את הישות כישות, על כך אחראית המתמטיקה, כביטוי המובהק ביותר של תהליך-האמת המדעי . בהגותו באדיו טוען שמתמטיקה היא אונטולוגיה, שיח טהור של הישות כישות . הלוגיקה, שתמיד משנית למתמטיקה, מושווית אצל באדיו להופעה, כחוקי שיח המתווים את הופעת הישות, כהתקיימות והתמקמות . מכאן שהפילוסופיה היא מטא-אונטולוגיה, ולא מטפיזיקה . בכך באדיו אינו מציג את המתמטיקה כצורה של מיסטיקה, אליטיזם או אידיאליזם, אלא דווקא כאישור המטריאליזם על בסיסו של הריק, האפס, לא של האחד . בהמשך לאפלטון, שעבורו צורות מתמטיות שייכות לממלכת המוחשי, באדיו מותח קו המקשר בין אפיקורוס, לוקרציוס, שפינוזה, הגל, קומט ועד למוריו סארטר ואלתוסר, אך שלא כמותם, באדיו מנסח מחדש את המטריאליזם באמצעות ארגונו על בסיס המדע המתמטי . המטריאליזם, כלומר ההנחה שהמציאות היא חומרית, היה ביולוגי ( דה-לה מטרי ) , פיזיקלי ( לוקרציוס ) , היסטורי ( הגל ) או חברתי ( מרקס ) , אך אף פעם הוא לא היה מבוסס על מתמטיקה ולוגיקה בשיטתיות ובמערכתיות . פרידריך הגל בן המאה ה- 19 ביטא את הקרע הגדול בין המתמטיקה לפילוסופיה, ובאדיו, באמצעות חיבורם מחדש, מצהיר על הולדת מטריאליזם דיאלקטי חדש שלפיו עצם החומר אינו ביולוגי או פיזיקלי, הוא אינו בגוף האחד או באטום האחד ; החומר הוא מתמטי ולוגי, הוא מסודר כאסופת חוקים המארגנים את הרכבו לעדי עד . הכול ( תרתי משמע ) מתחיל בתזה הגורסת שהישות היא פשוט אינסוף הריבויים . מה כתהליך-אמת של מיסוד החריג ( כמו התאהבות או מהפכה ) לשגרה ( כמו בזוגיות או בפוליטיקה ) .
|
|