|
|
עמוד:10
10 חמי בן נון שעליה עלולים לקום מעשי מרי אזרחי שייעודם לשנות את סדר היום במדינה ואולי להביא למדיניות צודקת . מעשים אלה הם אקטים דמוקרטיים הקוראים - אמנם בפרוצדורה בלתי חוקית - לשינוי מהיר של המדיניות הכלכלית – חברתית, בלי להמתין לבחירות . מרי אזרחי, על אף אי – חוקיותו, עדיף משני תהליכי עומק הרסניים בהרבה : אפתיה אזרחית או מרד . נחיצותו של המרי האזרחי למדינה הדמוקרטית הוכחה בעשורים האחרונים, וככל שייעשה בידי אזרחים אחראיים, סכנתו תפחת . מכל מקום, בכל המחאות שפרצו נתקלו המוחים בקירות שלטון אטומים . חרף זאת, השלטון עשוי לברך על תוצאה אפשרית של המחאה, שהיא קשר נכון יותר של שותפות בין האזרח למדינתו, ומדינה הוגנת וצודקת יותר המכבדת את אזרחיה . על רקע המחאה החברתית, הפרות חוק אידיאולוגיות ותופעות של סרבנות התפתח ומתפתח שיח ציבורי המחייב או שולל ביטויים של התנגדות להחלטות של רשות מוסמכת . שיח זה מבקש לקבוע גבולות לציות ( או לַאי – ציות ) להוראות החוק . יש הטוענים שפעולה בניגוד להחלטות הממשלה - גם אם היא מנוגדת לכתוב בספר 2 אחרים טוענים שהיא מוצדקת או החוקים - אינה בלתי חוקית ; שתוצדק בדיעבד . מנגד יש כאלה הרואים בפעילות זו הפרת חוק על רקע אידיאולוגי או אחר . בשיח הזה משמשים בערבוביה ביטויים כגון מרי אזרחי, סרבנות מצפון, התנגדות, סרבנות אידיאולוגית, הפרת חוק מאורגנת, סרבנות סלקטיבית, מחאה בלתי חוקית, דגל שחור, מרד, המרדה ועוד . השימוש במונחים אלה אינו תמיד מדויק : אמנם הם כולם ביטויים להפרת חוק, אך מעבר לכך המאפיין המרכזי של מונחים אלה הוא עמימותם והיעדר הסכמה עמוק ביחס לגדרם ולהיקפם . המחלוקות בקרב אזרחי המדינה ואנשי התקשורת באשר לגדרם, היקפם ויישומם של ביטויי התנגדות לחוק ולמדיניות ממשלה והמתלוות למעשי אי – ציות, מופיעות גם בכתביהם ובהגותם של
|
|