|
|
עמוד:12
12 יצחק עזוז חייב להכיר בכך שבאותו מצב יכולתי להיות או רוצח או משטמת [ או מורד ] - שניהם [ שלושתם ] היו אנושיים - אם ברצוני להבין ולהסביר את ההתנהגות של 11 לא מדובר בהבנה פוזיטיביסטית, מהסוג שניהם [ שלושתם ] כמיטב יכולתי" . 12 - הבנה שנוצרת שהשתלט על תחומי החברה והרוח מאז ראשית המאה ה – 19 על בסיס תהליכי הפשטה ומודליזציה לוגית ומתמטית, שככל שהם "מדעיים" יותר כך הם הופכים מלאכותיים ומנותקים יותר מהמציאות הריאלית . זו תובנה שמתבקשת משני משפטי האי – שלמות של קורט גֶּדֶל ( Gödel ) , ובאה לידי ביטוי במעבר מתורת הקבוצות הנאיבית של קנטור לתורת הקבוצות האקסיומטית של צרמלו – פרנקל . לכן אין זה מפתיע שבראונינג מציין : "באופן פרדוקסלי הייתי יכול להשלות את עצמי, שאני בטוח יותר באשר למה שקורה לגדוד עם עדות מפורטת של 13 הפרדוקס נובע ממסורת החשיבה אדם אחד מאשר עם עדויותיהם של 521" . המערבית שחותרת לפשטות ולוודאות - חלום שנשבר הן לגבי החשיבה 15 14 הן לגבי תקפותו המוחלטת של המדע המודרניהפילוסופית – דדוקטיבית, 16 מכאן מסקנתו העמוקה של והן לגבי תקפותה המוחלטת של המתמטיקה . בראונינג : "הימנעות מהניסיון להבין את המבצעים במושגים אנושיים [ בכפיפות לסד המדעי המקובל ] תהפוך כל מחקר היסטורי של מבַצעי שואה שאינו רוצה 17 להיות קריקטורה חד – ממדית - ולא רק את המחקר הזה - לבלתי אפשרי" . למעשה המטרה המרכזית של ספר זה היא המטרה הפדגוגית . המבואות של השערים השונים יהיו ארוכים מהמקובל מכיוון שבניגוד לספר היסטורי רגיל, אציג בהם בהרחבה את הכלים המחשבתיים שבאמצעותם אנסה להתמודד עם ה"עובדות ההיסטריות" . כך למשל, אני שם במירכאות את המונח "עובדות היסטוריות", שאעסוק בו בהרחבה במבוא לספר כולו . הרעיון ש"עובדות" מדברות בעד עצמן" הוא פיקציה שיצרה החשיבה הפוזיטיביסטית, כדי לייצר 18 מכל מקום, ניתוח רחב של מונח זה חיוני אשליה שמדובר ב"מדע ודאי" . להבניית התפיסה המוצגת בספר זה . כך גם לגבי מונחים ורעיונות נוספים, שחלקם יטופלו במבוא הכללי ולחלקם יטופלו במבוא לשערים הרלוונטיים . מכל האמור נובע שהצד ההיסטורי של השואה אינו המוקד של הספר, ועם זאת הוא יסוד חשוב ומרכזי משני טעמים . הוא הקרקע שעליו אני מצמיח את התפיסה של הספר, וכפי שאציג בהמשך, לא ניתן להפריד בין תכנים לבין היסודות הפדגוגיים והדידקטיים שמשתמשים בהם לצורך הבנת התכנים וכינון המשמעות שלהם . הטעם השני, שלמעשה אינו ניתן להפרדה מהטעם הראשון,
|
|