|
|
עמוד:7
ספר זה מוקדש לצבי קורנהאוזר - אבי אשתי שהיה לי לאב משפחתי ורוחני . צבי חווה את מאורעות השואה הנוראים ביותר ולמרות זאת אנושיותו נותרה רבת – עוצמה . לשאלתו של פרימו לוי "הזהו אדם", צבי מבטא את התקווה לאנושיות שיש לחתור אליה למרות מה שהאדם מסוגל לחולל, ולהוכיח בכך שגם אירוע כמו השואה אינו שוחק בהכרח את רוח האדם - היא תלויה במידת חירותו הפנימית .
|
|