|
|
עמוד:13
13 כמו בובות בחלון ראווה כשבכל חלקה גרו בני המשפחה הפרטרילוקלית המורחבת ( ביתא סב ) . נישואין מקרבה של פחות משבעה דורות נחשבו גילוי עריות ( וייל, 2012 : 26 ) . מכיוון שהכפר היה בנוי כרשת של קשרי שארות, רמת המחויבות והעזרה ההדדית הייתה גבוהה בקהילה ובמשפחה המורחבת ( סוגיות בנושאי משפחה , 1989 ; שבתאי, 1999 : 57 ) . קבוצת השארות המקומית הייתה יחידה סולידרית בעלת חשיבות עצומה ליחיד - היא העניקה הגנה, רכוש, עבודה, תמיכה באלמנות, בגרושות ( רובן חזרו לבית ההורים ) , ביתומים ועוד . מושג מרכזי בחיי המשפחה והקהילה באתיופיה היה הכבוד, כשההיררכיה התקיימה לפי פרמטרים מרכזיים של גיל, מין, מעמד דתי וכלכלי ותפקיד ( בודובסקי ואחרים, 1989 : 10 - 13 ; וייל, 1991 ) . המבנה המשפחתי היה פטריארכלי ומעמד הנשים היה נמוך מזה של הגברים . תפקידי האישה היו בעיקרם מסורתיים וקשורים לעבודות משק הבית ולחינוך הילדים . הנחיתות המבנית הנשית באה לידי ביטוי בתפקידן המשני כמסייעות לגבר בחקלאות, 4 האישה במלאכות היד, בעיקר בקדרות, ובתלותן הכלכלית בגבר . נדרשה אף לכבד את בעלה, ובמידה שלא צייתה לו הוא היה רשאי לכפות עליה גירושין . עם זאת, במקרה של פרידה או סכסוך היו קיימים הסדרים לשמירת זכויותיה של האישה - התקיימה חלוקת רכוש שווה והבעל המשיך לתמוך בה כל עוד ילדיה קטנים . חינוכם של הילדים בכפרים היה בעיקר לא פורמלי : אב חינך את בנו, אם את בתה . חלק קטן מהילדים למדו בבית הספר הכפרי או בבתי הספר הממלכתיים בעיר הקרובה . רוב היהודים לא ידעו קרוא וכתוב . במהלך המאה ה – 20 גדל מספר האנשים באתיופיה שרכשו השכלה, הן בקרב האוכלוסייה הכללית והן בקרב היהודים . ב – 1953 הקימה הסוכנות היהודית בית ספר באסמרה . בשנות ה – 60 הקימה רשת אורט בתי ספר יהודיים בכפרים ליד גונדר, אבל הם 4 . וייל, 1991 ; סלמון ואחרים, 2013 : 228 ; 1995 Leitman, .
|
|