|
|
עמוד:13
בין כבוד להשפלה 13 ומנהלים ; מורות ומורים ; יועצות חינוכיות ותלמידות ותלמידים . ביקשתי לפגוש את המרואיינים בהגבלה אחת : הם ממלאים היום, או מילאו בשלוש השנים האחרונות, את התפקידים שמהם יסופרו ויצמחו הסיפורים . כל זאת על מנת למקד את המשמעויות של ערך הכבוד בחייהם של בתי הספר, כפי שהוא נתפס בעידן הנוכחי . הצגתי את עצמי בפני כל המרואיינים כיועץ ארגוני עצמאי, שקרוב ל ‑ 25 שנים מנחה תהליכים לקידום כבוד האדם בארגונים . ציינתי שיזמתי רעיון לספר את סיפורי הכבוד בקרב ארבעה בעלי תפקידים בבתי ספר שונים בישראל . הדגשתי שהמחקר הוא יוזמה שלי, וששום גוף אינו עומד מאחוריי . הבעתי תקווה שהספר אכן ייצא לאור, אבל לא התחייבתי לכך ולא הבטחתי דבר . השתדלתי לשדר את החשיבות שאני רואה בריאיון, ואת פוטנציאל הלמידה שטמון בו . במקרים שבהם הרגשתי שהריאיון מעורר חרדה או אי ‑ נוחות, ציינתי שאין אמירות נכונות או לא נכונות, אלא סיפור אישי שאני סקרן להקשיב לו . בכל המקרים הרגשתי שנעניתי על ידי המרואיין . היו מקרים שמרואיין פתח מיד בסיפורו, והיו מקרים שהוא ביקש לחשוב כמה רגעים כדי לסדר את מחשבותיו . בסופו של דבר, לא היה מרואיין שלא סיפר כלל, וכול הסיפורים שולבו בספר . כול מפגש היה עבורי שילוב בין חוויה רגשית ובין חוויה אינטלקטואלית . הגעתי אליו באמונה שכל אדם הוא עולם שלם שאוצר בתוכו סיפורים . כל יציאה לקראת ריאיון, לעיתים נסיעה ארוכה לאזור מרוחק למפגש עם אדם אחד, עוררה בי סקרנות, התרגשות וציפייה לקראת הלא ‑ נודע . מבנה הספר שתי מטרות לכתיבת הספר : לחזק מודעות למשמעויות הערכיות וההתנהגותיות של כבוד האדם בבתי ספר בישראל ולעודד אנשי חינוך לאמץ את כבוד האדם כחלק מהשפה החינוכית שלהם . תקוותי שאנשי חינוך שיקראו את הספר ישאלו את עצמם :
|
|