|
|
עמוד:12
מ ב ו א 12 מסכת יבמות מקדמוניות היהודים ליוספוס ( קד' ד 254 ) . במקורות התנאיים והאמוראיים מוצגים הדברים אחרת כפי שהראינו . הייבום קשור גם לשאלת הפוליגמיה בחברה . בחברה פוליגמית האח ישמח מן הסתם אם הזדמנה לו אפשרות להגדלת משפחתו . אמנם בטווח הקצר יש בכך עול כספי, אך בטווח הארוך יש כאן תוספת צאצאים ועוצמת יתר למשפחה הקטנה שלו . ניתן לייבם גם בחברה מונוגמית, אלא שאז החליצה תהפוך 7 ביטוי לכך יש לאפשרות העדיפה והייבום יצטמצם לאחים בלתי נשואים בלבד . אצל יוספוס ( קד', ה 334 ) ובתרגום יונתן, שבהם פלוני אלמוני מתרץ את סירובו לגאול את רות המואביה בכך שהוא נשוי ( רות ד', ו ) . גם המדרש מדגיש את הנס שבועז היה פנוי ( אשתו נפטרה ) ולכן פנוי לייבום ( בבא בתרא צא ע"א ומקורות 8 נוספים ) . כן אומרת המשנה בפשטות שמי שיש לו אישה אינו מייבם ( פ"ג מ"ה ) . כפי שנראה להלן היו חכמים שהעדיפו חליצה על פני ייבום או צמצמו את חובת הייבום והפכו אותו למעין 'היתר' לייבם . אנו תולים שינוי זה בשינוי החברתי מחברה פוליגמית לחברה מונוגמית . בתקופת המשנה והתלמוד שאלת המונוגמיה איננה הלכתית, אלא שאלה של מציאות חברתית . שאלה זו של ריבוי נשים נדונה במחקר ותידון בפירוט יחסי במבוא למסכת קידושין . בהקשר זה נסתפק בסדרת קביעות . 1 . בימי התנאים והאמוראים מבחינה הלכתית לא הייתה מניעה פורמלית מריבוי נשים . 2 . בפועל מספר המקרים של נישואין פוליגמיים היה מועט ( אולי גם מסיבות כלכליות ) . 3 . בקרב שכבת החכמים הייתה הפוליגמיה נדירה . 4 . חכמים לא ראו בעין טובה ריבוי נשים, גם אם לא אסרו זאת . 5 . בבבל רווח ריבוי הנשים יותר מבארץ ישראל . נשוב לעניין זה אגב הדיון בהעדפת ייבום או חליצה . שומרת היבם האישה הממתינה לייבום או לחליצה מכונה "שומרת יבם" . המצב של שומרת יבם הוא זמני, ואחריו יבוא הסדר קבע בדמות נישואין ( ייבום ) או פרידה ( חליצה ) . יש סיבות רבות לכך שהמשפחה או החברה מעוניינים מצד אחד בפתרון מהיר, 7 ביטוי הלכתי לקשר בין ייבום לפוליגמיה יש במחלוקת הראשונים האם כיום, לאחר 'חרם דרבנו גרשום' האוסר ריבוי נשים, מותר לייבם . 8 עצם ההבחנה במשנה בין אח נשוי לאח פנוי ( מופנה ) מלמדת שהאח הנשוי איננו מועמד לייבום .
|
|