|
|
עמוד:14
14 אלינור כרמי מציגה סיפור חד – משמעי, ועל כן נופלת בין הכיסאות ומקוטלגת באופן שלילי . תרבות הטראנס מתוארת לרוב כפרקטיקה הדוניסטית וחסרת כל ערך . בתקופה טעונה פוליטית וביטחונית כמו שנות ה – 90 הרצון להתנתק מהחוויה הישראלית היומיומית התקבל בביקורת קשה ומוסרנית . אולם זו נבעה למעשה מקיבעון באשר להגדרת המחאה הפוליטית . תרבות הטראנס הצטיירה כאסקפיזם טהור ולכן נתפסה כמאיימת רק על העולם הסימבולי ולא על המציאות עצמה . אולם אם נקבל את היותה של מחאה פוליטית דבר משתנה ודינמי, ניווכח לדעת שאיום סימבולי טומן בחובו כוח פוליטי מסוג אחר . מרטין ספרינג ( 1999 Spring ) טוען שהנאה יכולה להיות אקט פוליטי ( ודאי בתקופה של הקפיטליזם המאוחר אשר מדגיש רציונליות, תועלתניות ועבודה קשה עם קורט סגפנות ציונית ) , ולכן הטראנס ( או הרייב במקרה של ספרינג ) יכול להתפרש כשיח פוליטי המאתגר את החברה . ספרינג טוען שפוליטיקה אינה חייבת להיות שלילית, היא אינה חייבת להתנהל על ידי ישיבות ועידה והפגנות זועמות . הרייב, לטענתו, מוכיח שגישה חיובית של פרקטיקה וערכים יכולה לשנות את חייה של האוכלוסייה הרבה יותר מכל מפלגה והפגנה פוליטית אחרת . כך חשב גם חכים ביי ( 2003 ) , הפילוסוף המצוטט ביותר בתחום ה - Electronic Dance Music Cultures ( EDMC ) , שטבע את המושג "טאז" ( TAZ - Temporary Autonomous Zone ) . טאז הוא אזור המעניק אפשרות לאינדיבידואלים לברוח למציאות מקבילה בלי צורך לחשוב על עבודה, חשבונות, חובות וציפיות חברתיות אחרות, וכל זאת ללא התערבות המדינה . באותם רגעים האזור החופשי מותח את הזמן . באזורים החופשיים הללו ישנה אפשרות לצעירים ליצור זהויות חדשות מעבר להישג ידו של העולם הנורמטיבי . עם זאת, התיאוריה של ביי לא הביאה בחשבון את ההשפעות המקומיות שבאפשרותן לחדור מבעד לחומות הנזילות של הטאז, ליצור
|
|