|
|
עמוד:13
13 טראנסמישן תרבות הטראנס היא תופעה חמקמקה : מחד גיסא, היא אינה תרבות מודרניסטית, שכן היא מקדשת אלמנטים רבים של הפוסטמודרניזם - כמיהה לעבר מרוחק ושבטי אשר לובשת צורה של נוסטלגיה או קולאז' אשר מתבטא ביצירת המוזיקה ( חיבור קטעי מוזיקה אלקטרונית וסימפולים ממקורות שונים ) , אי נראות ואיבוד העצמי באמצעות ריקוד אקסטטי ; מאידך גיסא, אי אפשר להגדירה כתרבות פוסטמודרניסטית מכיוון שהיא אינה מקדשת רק אסתטיקה חיצונית ונהנתנות ריקנית ללא משמעות ( כפי שנטען על ידי גדי טאוב ואחרים ) . נראה שהפוסטמודרניזם טומן בחובו סתירות מסוימות בקונטקסט של תרבות הטראנס, שכן מצד אחד הוא טוען לעולם של דימויים חסרי משמעות, ניהיליזם טהור בעולם קפיטליסטי דורסני, ומצד שני הוא מעמיד ערכים כריבוי תרבויות ומשמעויות וקבלת האחר . לכן, אם אחר זה לובש צורה של עומק, רוחניות ומשמעות פוליטית אחרת, הרי שגם הוא מוצא לעצמו ביטוי ואופן קיום בחיים הפוסטמודרניסטיים . אחת השאלות שצצות בעקבות התמסדות תרבות הטראנס היא האם ניתן לחמוק מטלפיה הדורסניים של המפלצת הקפיטליסטית, אשר מתבטאת בהתמסחרות ובכמיהה לכסף המנוגדים ל"רוח המסיבות האמיתית" ( אם אכן קיימת כזו ) . ברצוני לטעון שמבעד לציניות והפסימיות הפוסטמודרניסטית עדיין ניתן למצוא שרידים של משמעות, עומק, רוחניות, אהבה ואכפתיות . דור הצעירים הישראלי שאימץ את תרבות הטראנס הצליח להדוף את דברי ההספד שנאמרו עליו ועל תרבותו והוכיח שפתגמו של הרצל - "אם תרצו, אין זו אגדה" עדיין מהדהד . בדרכם שלהם הצליחו אותם צעירים למצוא אופציות להתנגד, למרוד ולחתור מבפנים תחת אותם גורמים שניסו לקבע אותם תחת דמות שבלונית של צעירים בישראל, גם אם באורח חיים נורמטיבי אי אפשר לשמר לאורך זמן את ההתנגדות והחתרנות . ייתכן שעניין חוסר הבהירות והאחידות הוא גם עקב אכילס של תרבות זו . תרבות הטראנס אינה
|
|