|
|
עמוד:11
11 טראנסמישן המזרחית לא תאמו את הסטנדרטים שהעמידו שומרי הסף של המדיות המוזיקליות למיניהן . לכן, בהיעדר סוכנים מוסדיים שיסייעו לה לחצות את מחסומי הלגיטימציה, נותרה המוזיקה המזרחית בחוץ במשך כמה עשורים . בה בעת נוספו כמה עיתונאים ( "עיתונאי מחמד" ) ששימשו כסות ל"משבצת המזרחי" כדי "לאזן" את אוטוריטת הרוק / פופ . המהלך הזה, כאמור, נעשה רק מכיוון שנגלה כוחו הכלכלי / עסקי של שוק זה שחוצה את גבולות אולמי החתונות ואירועי החפלה . לעתים נדירות ישנן חריגות בסיקור והשמעה של ז'אנרים אלקטרוניים מתחום הדאנס, ואלה יהיו לרוב מתחומי הטכנו וההאוס . ז'אנרים אלה הוכתרו כבעלי אסתטיקה "עליונה" ו"איכותית" יותר על ידי תעשיית המוזיקה הישראלית, למרות השרירותיות של אמות המידה הללו שנקבעו על ידי שומרי הסף . לכן, בעוד שתרבות המועדונים סוקרה בחלקה על ידי עיתונאים שהעניקו "הון סימבולי" רב לז'אנרים כמו האוס וטכנו, הטראנס נותר ז'אנר לא ראוי לסיקור וזכה ללעג וקלס . חוסר הרהיטות של כמה מחברי תרבות הטראנס גרם לא פעם יחס משפיל ומתנשא כלפיהם, תוך כדי הצגתם, לעתים, כעילגים וטיפשים ( לעומת הטכנואיסט המתוחכם והנעלה ) . על רקע האמור מצאתי לנכון להציג את ה"פוליטיקה" הזאת שאיש אינו מדבר עליה, לחשוף את "הפיל הוורוד" שעומד בחדר כבר עשרות שנים בלי שאיש רואה אותו . נדמה שפוליטיקה זו אינה חשובה כמו נושאים שעוסקים בביטחון המדינה, בכלכלה ובחינוך, אולם היא הרבה יותר מתוחכמת - ושני טעמים לכך : ראשית, יוצרי החוקים של פוליטיקת התרבות הפופולרית הנם בלתי נראים ; שנית, הטבעיות של השיח המוצג בפלטפורמות השונות מונעת כל יכולת להבחין בשרירותיות של חוקים אלה ובחסרונם של משתתפים נוספים . החברים הנעדרים אינם נמנים, כאמור, עם הברנז'ה התל אביבית, הם אינם "האנשים הנכונים" המככבים במגזינים למיניהם .
|
|