|
|
עמוד:14
14 ליאת שטייר-לבני עמיחי מבקש "שכולם יזכרו" במקומו ובשבילו, לא מתוך זילות או חוסר כבוד לטראומות הלאומיות אלא דווקא מכיוון שהוא שקוע בהן . הן משתלטות עליו והוא מבקש להרחיקן כדי לתת מנוח לנפשו . כפראפרזה על בקשה זו, ספר זה עוסק בדרך שבה בני הדור השני והשלישי לשואה מרחיקים את הטראומה מהנפש על ידי המרת הזיכרון של זוועות קונקרטיות בסדרה של ייצוגים המערפלים אותם . כך, מה שנדמה כהתרחקות מהנושא וזלזול בו הוא למעשה ההפך הגמור - הוא הוכחה לכך שגם לאחר יותר משישים שנה לאחר השואה, בני הדור השני והשלישי לטראומה אינם מסוגלים להתנתק ממנה . * * * מספר מחקרים התמקדו בהיבטים שונים של חדירת זיכרון השואה אל התרבות הפופולרית הישראלית ועסקו בייצוגי שואה בתחומים שונים של המדיה : במערכוני החמישייה הקאמרית, במוזיקה, 9 בשידורי בתוכניות הטלוויזיה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ; 11 בעיבודים של 10 בספרות הדור השני ; הרדיו בזמן משפט אייכמן ; 12 בקומיקס של בני מיתוסים שונים הקשורים בשואה בתיאטרון ; 15 ועדתיים ספציפיים 14 בהקשרים פוליטיים 13 בקולנוע ; הדור השני ; 16 ובשינויים שחלו בפירוש לקחי של הנושא בעיתונות ובספרות ; 17 המחקרים עמדו על השואה והמושג "שואה" בתרבות הישראלית . השינויים שחלו ביחס בין סוכני זיכרון שונים ודנו במעבר מנרטיב שואה קולקטיבי למספר רב של נרטיבים פרטיים . ספר זה מהווה נדבך נוסף למחקרים ולדיונים העוסקים ב"חילוּן" השואה בעשורים האחרונים ובכניסתה אל היום – יום הישראלי באופן 18 הספר מנתח טקסטים ויצירות רבות שעדיין לא נסקרו,מוגבר . מרחיב את הדיון בנושאים שנדונו במחקרים אחרים ומציע פרשנות חדשה לדפוסי הזיכרון של הדור השני והשלישי בתרבות הפופולרית .
|
|