|
|
עמוד:14
14 אורן אֶרגז להלן, ארבעת חלקי הספר מציעים מהלך גישור שכזה באופנים שונים, ובאמצעותו נענה על השאלות השונות שהוצגו למעלה . חלק א' הוא מבוא למהפכה השקטה בחינוך ולמיינדפולנס . פרק 1 מספק הגדרות בסיסיות לתרגולי התבוננות ומבט סוציולוגי- חיצוני על המהפכה השקטה בחינוך, היקפיה ומופעיה . פרק 2 מתמקד במיינדפולנס כתרגול הנפוץ ביותר במהפכה השקטה . הוא מסביר משמעויות שונות של המושג "מיינדפולנס", מציע התנסויות בסיסיות בתרגול ומבהיר את הקשר של תרגול זה לתרגולי התבוננות אחרים . הפרק מניח תשתית להבנה של פעולת ההתבוננות כליבה של המהפכה השקטה ומספק מבט ראשון על תרגול מיינדפולנס מכיוון המוח . חלק ב' בונה גשר מכיוון תרגולי ההתבוננות אל עבר החינוך . פרק 3 מציב תרגול מיינדפולנס בהקשר היסטורי-תרבותי-חברתי, ובכך מסביר את החיבור בינו לבין החינוך הציבורי שהתהווה בעשורים האחרונים . פרק זה פותח שער להבנה של שתי גישות עקרוניות שאני מציע לחיבור של מיינדפולנס לחינוך אשר ילוו אותנו לאורך הספר : מיינדפולנס בחינוך לעומת מיינדפולנס כחינוך ( mindfulness in education versus as education ) . כל גישה מציגה מיינדפולנס על בסיס מה שאני מכנה "תעודת זהות" ו"דרכון" שונים, מגלמת היסטוריה שונה וגם הבנה שונה של החינוך עצמו . פרקים 4 ו- 5 מרחיבים את הדיון על כל אחת מהגישות . פרק 4 מרחיב את היריעה ומתייחס לתרגולי התבוננות באופן כללי . הוא מצביע על כך שמנקודת מבט היסטורית, המקורות של תרגולי ההתבוננות ושל החינוך בן-זמננו משותפים . שניהם צומחים מתוך מסורות חוכמה עתיקות ממזרח וממערב . מניתוח זה, שבין היתר יציע הקבלות בין גישותיהם החינוכיות של הבודהה ושל סוקרטס, עולה ששילוב מיינדפולנס, יוגה או עיון פילוסופי בחינוך אינם בבחינת חידוש, אלא "החזרת עטרה ליושנה" ; כלומר מיינדפולנס מופיע כאן כחינוך . פרק 5 מתמקד במיינדפולנס, שבמרוצת
|
|