|
|
עמוד:13
13 האצבעות הנסתרות ניסו לקבוע סגנונות וערכים חדשים משלהן . חוקר הספרות הערבית ג'וזף זידאן ( Zeidan ) , למשל, נדרש לשירה שנכתבה באותה תקופה וטוען שהייתה חסרת מקוריות והוכתבה על ידי אילוצים חברתיים . המשוררות, לטענתו, בדרך כלל הגבילו עצמן לסוגות ספרותיות מסורתיות נשיות בשירה, במיוחד לקינה . החיקוי היה כה משכנע, עד כי במקרים רבים מבקרים טענו שהנשים לא חיברו בעצמן את יצירותיהן, אלא שגברים חיברו אותן עבורן . הוא מביא בתור דוגמה את המשוררת הלבנונית החלוצה ורדה אל-יאזג'י ( 1838 - 1924 ) , שהקפידה בשירתה על כללי הפואטיקה הגבריים והשירה הקלאסית, לא יצרה שירה מקורית ולא נתנה ממד אישי ליצירתה . זידאן מוסיף, ששמרנותן של הסופרות הראשונות נבעה מהידיעה שקהל היעד שאליו הן פונות בכתיבתן הוא הגברים . קהל היעד הנשי היה מצומצם באותה עת בשל שיעור האנאלפבתיות הגבוה בקרב נשים בעולם הערבי וכן בשל המגבלות שעמדו בפני נשים שרצו לרכוש מקצוע, השכלה וזכויות נוספות . גם בסיפורת מצאו עצמן הנשים נוטלות חלק במסורת שנוצרה על ידי גברים ושעדיין נשלטה על ידם . הן הושפעו מן הסופרים, המשיכו את הקו 11 התמאטי שלהם וכמעט שלא חידשו דבר . מנגד, מחקרים מן השנים האחרונות מצביעים על כך שהנשים שכתבו רומנים בסוף המאה ה- 19 אכן מתפלמסות עם גברים ביצירתן ומציגות בה נקודת מבט שונה המערערת על מקומן המוגבל בעולם . יצירות אלה אמנם לא ביטאו מרד של ממש, אולם 12 הציעו שיח אלטרנטיבי וביקרו את השיח הקיים . חוקרות אף טוענות שהרומנים שכתבו נשים בערבית הקדימו את אלה שכתבו גברים ושנשים הן החלוצות האמיתיות של סוגה 13 ואולם, טענות אלה רק מוסיפות ספרותית זו בארצות ערב . לבלבול הקיים במחקר בשאלת החלוציות של סוגת הרומן . חוקרים אחדים טענו שהרומן של הסופר המצרי מוחמד חוסין היכל ( 1888 - 1956 ) זינב ( زينب, זינב, 1914 ) , היה הרומן הראשון בספרות
|
|