|
|
עמוד:14
14 הקדמה המפגש התדיר עם המוות עורר בי שאלות רבות שהובילו אותי לחפש תשובות . עם זאת, הוא הציף אותי בתחושות של פחד שמנעו ממני לגעת בנושא . בעבודתי כאחות, בחרתי בדרך כלל להתרחק מעולמם של הנוטים למות . המפגש עם חולים אלו עורר בי תחושה של פחד ואִיום, והחזיר אותי לילדותי, לזיכרונות שבחרתי לשכוח . רק כשבחרתי לימים ללמוד לתואר שלישי, מצאתי בלימודיי הזדמנות להישיר מבט אל המוות ולמצוא תשובות לשאלות שהטרידו את מנוחתי . כך נסללה דרכי לעולמם של החולים הסופניים בהוספיס ולכתיבתו של ספר זה . הספר עוסק בחוויית הגסיסה של מטופלים שחולים במחלה סופנית, המאושפזים בהוספיס בימים האחרונים לחייהם . הוא מבוסס על מחקר אתנוגרפי שערכתי בחוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן, לצורך קבלת תואר דוקטור . מטרתי באתנוגרפיה זו הייתה לבחון את המשמעויות התרבותיות-חברתיות של השיח שהחולים מנהלים במציאות של עימות עם המוות הקרב, ולהפיק תובנות על דרכי 1 התמודדותם אתו . המוות, שהיה מוכר בראשית ימי הביניים כהמשכו הטבעי של החיים, הפך למנוכר ולמרוחק מן הספרה הציבורית בתרבות בת זמננו . ההתפתחות הטכנולוגית שמאפיינת את התקופה המודרנית העצימה את החוויה המנוכרת של הגסיסה . הגוסס הורחק מביתו וממשפחתו אל מוסדות רפואיים והושאר במצב של חוסר מודעות למותו הקרב . כאלטרנטיבה למוות המנוכר הוקם ההוספיס, אשר שם לו למטרה 2 פילוסופיית להביא ל"מוות טוב" ואנושי בדרך שבה הגוסס בוחר . ההוספיס מבוססת על מתן כבוד לעצמיותו של האדם הגוסס ושל האחרים המשמעותיים בעבורו, כדי להשיג מוות שלֵו על בסיס מתן טיפול תומך הוליסטי . ההוספיס המתואר בהמשך שימש שדה המחקר . המחקר נערך לאורך שנתיים וחצי בשיטת מחקר איכותנית קונסטרוקטיביסטית . הנתונים נאספו באמצעות עבודת שדה, ובכלל זה תצפיות וראיונות חצי- מובנים בקרב 60 חולים סופניים בני 32 ומעלה ( 65 בממוצע ) בתהליך 1 אתנוגרפיה היא ענף באַנְתרוֹפּולוגיה העוסק במחקר תיאורי של קבוצות שונות ובמיונן על פי מאפיינים חברתיים, תרבותיים וגופניים . 2 ראו עוד על כך בהמשך .
|
|