|
|
עמוד:12
12 שנער פנקס-סמט החי, אל הקליניקה, היא אולי אחד האיסורים האחרונים שנותרו בעינם : דיון מעמיק בנושא כניסתו של הגוף הפיזי אל עולם הטיפול קשה למצוא, 1 והאחידות השפתית לגביו נשמרה . אסופת מאמרים זו מפתחת את הרעיון כי שימוש בגוף החי כחלק מטיפול פסיכותרפויטי עשוי להנגיש לדיאדה הטיפולית אינפורמציה רגשית ייחודית שקשה להגיע אליה דרך מילים בלבד . חדשנותו של הספר תבוא לידי ביטוי בשני מישורים . במישור האחד, ברצון להציג מגוון רחב של חשיבה העוסקת בגוף : תיאורטית, פילוסופית, מחולית, בעלת המשגות פסיכואנליטיות, וכן להציע דיאלוגים בין גישות שונות, הפורסות חלק קטן ממגוון העשייה הקלינית-גופנית העשירה הקיימת בארץ . במישור השני, להציע פרקטיקות או התערבויות גופניות כחלק מטיפול פסיכודינמי כדי להנכיח את הגוף הממשי, של המטפל ושל המטופל, בתוך חדר הטיפולים . נפילתו המטפורית של האדם בסיפור מגדל בבל, מהשמימי אל הארצי, הגשמי ( הנמצאת גם בסיפור גן עדן ) , מתארת את הפרידה הכואבת, אך אולי ההכרחית, בין הגוף למהות האלוהית . אקט הנפילה הוא אקט שיש בו התפתחות אנושית דווקא מפני שהמרחק בין האדם ליוצרו מביא את האדם למצוא את האלוהים על פני האדמה . הנפילה היא חוויה אנושית ויש בה מן הכניעה לכוח הגרביטציה . הנפילה קורית כלפי מטה, בכיוון אחד, אל האדמה : אדם צומח למעלה בראשית חייו ומתכופף בסוף חייו . היכולת לחשוב אחרת על הנפילה מסמנת בעיניי את תמצית העבודה הגופנית ; איננו חייבים להיכנע תמיד לכוח הגרביטציה . היכולת ללמד את הגוף ליפול לא רק למטה, אלא ליפול גם לצדדים, למעלה, אל החלל, אל האין-סוף, גוררת אחריה משמעויות נפשיות, יצירתיות ורוחניות . גם בהיבט הגופני, הנפילה תומכת בתחושת הגוף מול עצמו ובמרחב וכך הנפילה עצמה עשויה להפוך לאקט של התמסרות . 1 אחידות במובן של משטור השפה הפוקויאני וכן שימוש בגוף כדימוי או כמטפורה ( המרה ) וללא עבודה עם גוף פיזי, חי .
|
|