|
|
עמוד:12
12 עירית קינן ועירית הרבון סכנה איננה עניין אובייקטיבי, המתקיים באופן עצמאי ונפרד מאלה שעבורם הוא מהווה איום, והיא תלויה בפרשנותם של בני אדם, ולא בעצם קיומה בלבד . אין בכך לומר שאין בעולם סכנות מוחשיות ( דוגמת מחלות, תאונות, מלחמות, אסונות טבע ) , שניתן להבינן במונחים של חיים ומוות, אך לא כל סיכון ( risk ) מתורגם על ידי בני אדם לסכנה ( danger ) . החיים בחברה המודרנית טומנים בחובם מגוון רחב של סיכונים, שנראים כסכנות רק כאשר אנשים מפרשים אותם ככאלה . כך למשל, בשנות השמונים הידבקות באיידס נחשבה בארצות הברית כסכנה רפואית עיקרית, למרות שמחלות אחרות ( דוגמת סוכרת ומחלות כבד ) היו אחראיות לתמותת מספר גבוה יותר של בני אדם ( 1992 Campbell, ) . האופן שבו מנהיגים ממסגרים עניין מסוים כאיום על הביטחון נותח במחקר בהרחבה באמצעות גישת ה"סקיוריטיזציה" ( Securitization Theory ) , שהתפתחה מאז שנות התשעים, עם הופעתן של אג'נדות ובעיות חדשות שאיתן נאלצו מדינות להתמודד ( פליטים, זהות, עוני, איכות הסביבה, פשע וסמים ) . תיאוריית הסקיוריטיזציה אינה מתיימרת לקבוע קריטריונים להגדרת ביטחון או איום, כי אם להסביר כיצד נושא מסוים הופך לסוגיה ביטחונית . על פי גישה זו, תופעה מסוימת הופכת לבעיה של ביטחון כאשר היא מוגדרת כאיום קיומי שעימו יש להתמודד באמצעים החורגים מגבולות "הפוליטיקה הרגילה" . לשם כך דרושים מספר תנאים : סוכנות מדינית שתיצור שיח של סקיוריטיזציה ; קהל יעד ; וביצוע פעולות להתמודדות עם האיום ( - Balzacq et al, 2016 ; Buzan et al . , 1998 ; Pram Gad & Lund - Petersen, 2011 ; Wæver, 2011 ) . סקיוריטיזציה היא למעשה מסגור של בעיה מסוימת במונחים יוצאי דופן של הישרדות, כאשר עקב כך היא מצדיקה פעולות שהן מעבר לכללי המשחק הפוליטיים המוסדיים המקובלים . הסקיוריטיזציה נשענת על תחושה של איום שלעומתו מחווירה כל בעיה אחרת ושאי-טיפול בו עלול להביא לחורבן המדינה או לשעבודה לכוחות חיצוניים — ולכן ממילא לא תהיה אפשרות לטיפול בבעיות אחרות ( 2011 Buzan et al . , 1998 ; Pram - Gad & Lund - Petersen, ) . סקיוריטיזציה יכולה להיות "אד הוק" או ממוסדת . במחקר נמצא שאם סוג מסוים של איום הוא קבוע ( או מוצג ככזה ) , גם התגובה אליו ותחושת "מצב החירום" מתמסדים ( 1998 , . Buzan et al ) , ובכך מאפשרים פגיעה בדמוקרטיה ובזכויות אדם . חוקרים העוסקים בסקיוריטיזציה נעים בתוך המתח שבין הצורך בהרחבת ההגדרה של ביטחון לנושאים אזרחיים, לבין הימנעות מהפיכתה לרחבה מדי, כזאת שכוללת כל תופעה שיש בה הפרעה לחייהם של בני האדם . מצב כזה יקשה על מעצבי מדיניות להציע פתרונות פוליטיים מתאימים, ואף יקשה על הפיכתה לכלי מחקר אקדמי ( 2001 Paris, ) . ועדיין, הגדרת הביטחון כסוגיה אזרחית כוללת בתוכה מגוון רחב של נושאים כלכליים, חברתיים, פוליטיים, מגדריים, אתניים ותרבותיים .
|
|