|
|
עמוד:8
8 אנשים שסייעו להעברתו ) ופוליטית ( תמיכתן של ברית המועצות ומדינות נוספות במזרח אירופה בהחלטת החלוקה של האו"ם והכרה בישראל לאחר הקמתה ) . מדיניות זו נבעה מתקווה — שהתבדתה במהרה — שישראל תשמש לברית המועצות ראש גשר במזרח התיכון . המצב השתנה עם התפתחותה של "המלחמה הקרה" בין הגוש המזרחי בהנהגתה של ברית המועצות והעולם המערבי בהנהגתה של ארצות הברית . הצהרתה של ישראל על ניטרליות בעימות זה ( למרות שקיבלה מארה"ב עזרה כלכלית חיונית לקיומה ) נתפסה במדינות הגוש המזרחי כ"הצטרפות כסוכנת לגוש הקפיטליסטי" . לאור זאת, אימצו אותן מדינות ( כולל רומניה ) קו מדיני אנטי-ישראלי ואנטי-ציוני וכחלק ממנו התנגדו לעליית תושביהן היהודים ארצה . ברומניה נוספו לאמור לעיל בעיות פנימיות, בעיקר בתחום הכלכלי . השלטון הקומוניסטי אימץ באורח עיוור את התפיסה הכלכלית-חברתית הסובייטית, תוך התעלמות מהמבנה הכלכלי-חברתי הקיים במדינה . גישה זו התבטאה בניסיון להפוך בתוך זמן קצר מדינה חקלאית ביסודה למדינה תעשייתית, מבלי לקחת בחשבון את המחסור בכוח האדם הדרוש לפיתוח תעשייה ( מהנדסים, טכנאים ועובדים מיומנים ) ומגבלות הנובעות מתלותה הכלכלית של רומניה בברית המועצות . על רקע זה נדרש מאבק קשה וארוך — דיפלומטי, בינלאומי, כלכלי ועוד — על מנת שהשלטון ברומניה יתיר ליהודים לעלות ארצה . רומניה הייתה הקשוחה ביותר מבין המדינות הקומוניסטיות בעמדתה האנטי-ציונית והתנגדותה לעלייה . מבחינתה, הייתה הציונות "תנועה שוביניסטית — זרם ניהיליסטי ריאקציונרי של הבורגנות היהודית" . ההחמרה ביחסו של השלטון הקומוניסטי ברומניה כלפי הציונות וכלפי יהודים שרצו לעלות לישראל התבטאה גם בצעדים מעשיים . לאחר חיסולה של התנועה הציונית ברומניה במארס ,1949 החל השלטון לאסור מנהיגים ופעילים ציונים, לחקור אותם בתנאים אכזריים ולביים משפטים שבהם נפסקו עונשים חמורים, כולל מאסר עולם . האווירה במשפטים אלה הושפעה ממשפטים אנטישמיים במדינות אחרות של הגוש המזרחי, כמו ברית המועצות וצ'כוסלובקיה .
|
|