|
|
עמוד:5
פתח דבר | 5 לאוניברסלי . בתנועה הקיבוצית התבטא עידן זה בקשרים גוברים עם שתי התנועות העולמיות – הקונסרבטיבית והרפורמית, ובקבלת הדגם שלהן של ״מסע אישי״ פלורליסטי לחיפוש הזהות היהודית, וכן בהתבססות דגם בתי המדרש הפלורליסטיים בסדנאות אפעל, ב׳מדרשה׳ וב׳בינה׳ . שנר מסכם שלב היסטורי זה בהשפעה מועטה בלבד של מסגרות אלה על החינוך בישראל בכלל ועל הכשרת המורים בפרט . ( ד ) השלב האחרון והעכשווי הוא שלב ״הזהות המוניסטית – אוטואמנציפציה ציונית״, שמשמעו שייכות וזהות יהודית-ציונית אחת, המקיפה את כל תחומי החיים, מאז הקמת התנועה הציונית ועד ימינו – תוך כדי פלורליזם יהודי ואף קבלה של קבוצות מיעוט לא יהודיות . שנר מנגיד את הדגם הדואליסטי הגלותי לדגם המוניסטי הקיים בארץ, מצר על המשכיותו של הדגם הדואליסטי גם בישראל, חרף השינוי בנסיבות החיים, ותולה חלק ניכר מהסיבות לכך בחורבן העולם היהודי במאה העשרים בעקבות השואה . העיסוק המדרשי המצומצם בבתי המדרש הקיבוציים למיניהם איננו שונה מהנעשה בקבוצות אליטה דומות בתפוצות . לעומת זאת העשייה העצומה של הקיבוץ בתחום החג ולוח השנה היהודי-ישראלי מהווה תרומה מקפת, גם לציבור הישראלי והיהודי שמחוץ לקיבוץ . כך גם יום הזיכרון לשואה ולגבורה שהינו יצירה קיבוצית שהונחלה הרבה מעבר לקיבוץ . שנר מסיים בתרומת הקיבוץ לחיים היהודיים המלאים בישראל, שבהם לא רק חינוך והכשרת מורים, תרבות ואמנות אלא גם תרומה לחקלאות ולתעשייה, להתיישבות ולביטחון, לחברה ולרווחה . אייל ברנדייס מחלק את מאמרו ״ הפנים היהודיות של האידאולוגיה הקיבוצית ״ , המשתמש במונחים ובהמשגות סדורות מתחום מדע המדינה, לשתי תקופות עיקריות : מהיווצרות הקיבוצים הראשונים בימי העליות השנייה והשלישית ועד קום המדינה, ומ- 948 ועד אמצע שנות השמונים של המאה העשרים . הנחת המוצא שלו, כאיש מדע המדינה, היא שארבעה רעיונות עיקריים השפיעו על הקיבוץ : הרעיון הלאומי ועולם הדת והמסורת היהודית מחד גיסא, ורעיונות המרקסיזם והאנרכיזם מאידך גיסא . במאמרו הוא מתרכז ביהדות ומניח שהקיבוץ היה זקוק כל ימיו לממד רליגיוזי, רוחני אך לא דתי – מה שהתבטא ביחסו לטקסי מעבר ולחגים למיניהם ובחיפושיו המתמידים אחר זהות יהודית חילונית . יחסו של הקיבוץ ליהדות התבסס על שלילת אורח החיים היהודי-גלותי הישן, על זיקתו הלאומית של ׳היהודי החדש׳ לארץ-ישראל המקראית ועל הקשר בין חוקי התנ״ך החברתיים ודברי הנביאים לסוציאליזם הקיבוצי . א״ד גורדון השפיע אמנם יותר כאביה של ׳דת העבודה׳ ופחות כמי שקיים אורח חיים דתי, אך גם החלוצים שהושפעו ממנו נעו בין שאיפותיהם לעולם יהודי חדש וחילוני לבין געגועיהם למשפחותיהם ולהווי היהודי שהותירו מאחוריהם – ובקיבוצים דאז ניסו למצוא ביטוי רליגיוזי חילוני למסורת שעליה גדלו . ברנדייס מפרט את הנחות המוצא שלו באשר לטקסי המעבר והחגים, תחילה לפני הקמת המדינה, בעיקר בימי עיצוב המסורת הקיבוצית בעליות השנייה ( 904 – 4 9 )
|
|