|
|
עמוד:4
4 | יובל דרור על עתידה של היהדות הקיבוצית ויכולת השפעתה על החברה היהודית בארץ ובתפוצות . משה שנר , פילוסוף-היסטוריון אף הוא, מציג סימני שאלה – ואף סימני קריאה – נוקבים במאמרו ״ שיח הקיבוץ והיהדות – על מה הדיון ? ״, וחולק על מוקי צור ועל כותבים רבים בספר זה . המאמר רחב-היקף מבחינת הזמן ההיסטורי, מימי המקרא ועד עם ישראל ומדינת ישראל בימינו, ועל כן מחד גיסא שנר מסתמך על מחקרים וכתובים המסכמים את התקופות ההיסטוריות השונות והמשתנות, ומאידך גיסא הוא מתרכז בתזה העיקרית שלו : בניגוד למושג ׳הקיבוץ׳, שפחות או יותר ידוע, ׳יהדות׳, ׳זהות יהודית׳ ו׳חינוך יהודי׳ נתונים במחלוקת . שנר מוליך אותנו במסע היסטורי בן ארבעה שלבים סכמתיים בתולדות עם ישראל, ומראה את הקשר של כל שלב לקיבוץ . ( א ) בימי המקרא הייתה אתניות עברית פתוחה, ללא גבולות מוגדרים ותוך קשר לזהויות השכנות ואף קשרי נישואין ; כדוגמה, רות המואביה שממגילת רות, הסבתא-רבתא של דוד מלך ישראל . הקיבוץ נקשר לספרות המקראית כחלק משיבתו הלאומית של ׳היהודי החדש׳ לארצו, ארץ התנ״ך, ובהקשר למוסר האוניברסלי של המקרא הנקשר לנבואה העברית . ( ב ) בימי גלות בבל ובית שני שלאחריה התגבש דגם זהות חדש, של ׳העם היהודי׳ המנוגד לכל מי שאינו שייך אליו, ה׳גוי׳ . מקורו של השם ׳יהודי׳ הוא בשיבת ציון של גולי ממלכת יהודה ששבו מגלות בבל ( בעוד שעשרת השבטים בממלכת ישראל הצפונית הוגלו עוד קודם לכן על ידי האשורים, פוזרו, נטמעו בסביבתם וגורלם לא ידוע ) . דגם זה התגבש מימי סוף בית שני ואילך לרוחניות נבחרת, ליהדות של חיי תורה שמנחילה את הסיפר היהודי המובחר והנבדל בחגיה, בלימוד פרשות השבוע בבתי הכנסת ובחינוך היהודי . הקיבוץ הושפע בכך מהיהדות, והתהווה במשך השנים כעדה סגורה החיה במעין גיטו ומקפידה על שוני מוחלט מסביבתה . ברמה הלאומית דווקא הוביל הקיבוץ את היציאה מן הגיטו, אך היו בו רגשות אשם על גרימת אובדן לנכסי הרוח היהודיים – מה שבא לידי תיקון בשיבה אל המקורות היהודיים במסגרות השונות שבאורנים, בית הספר לחינוך של התנועה הקיבוצית : בחוג ״שדמות״, במכון היהודי-ציוני ובממשיכתו ׳המדרשה׳, בחינוך המבוגרים בקורס ׳מקורות ישראל׳ שפעל לצד החוג האקדמי ׳מחשבת ישראל׳, ובעיקר בתכנים שנלמדו בכל אלה – החגים, הטקסים ותרבות המדרש החז״לית . שנר רואה בחיפוש הקיבוצי אחר המדרש, החג והטקס היהודיים חיפוש מצומצם ומסתגר, שאין בו יצירתיות מחדשת, וטוען שהקשר הלקוי שבין ההווה הישראלי האותנטי לתרבות בית המדרש שהונהגה במסגרות אלה ניכר בקשיי גיוס תלמידים עד כדי סגירה של אותן אכסניות של יהדות מתחדשת לכאורה באורנים . ( ג ) בעת החדשה, בעידן האמנציפציה היהודית, הנאורות וההשכלה שמן המאה השבע עשרה, שהתחזקה בשתי המאות שלאחריה, התקיימה דואליות יהודית שדוברה הבולט היה משה מנדלסון – השתלבות בחברה הנוכרית הסובבת בד בבד עם קיום מצטמצם והולך של ביטויי הזהות היהודית הנבדלת . כל התנועות היהודיות המודרניות המוכרות לנו, כגון הניאו-אורתודוקסית, הקונסרבטיבית והרפורמית הסכימו לדואליות ונחלקו על מידת ההפרדה בין היהודי
|
|