|
|
עמוד:3
פתח דבר | 3 בארץ-ישראל . הקיבוץ התנגד לכפירה בדת כיסוד תיאולוגי אתאיסטי ; הוא היה חוד החנית של הניסיון הציוני לרנסנס יהודי, כשהוא מפלס את דרכו הייחודית בין תפיסותיהם של אחד העם מזה והרצל מזה בדגש על הראשון – ותוך ויכוח עם המרקסיזם-לניניזם שאיננו לאומי . בסעיפים הבאים דן מוקי צור בגילויים השונים של רנסנס היהדות בקיבוץ תוך שהוא משלב כדרכו סיפורים אישיים מדגימים . בראשית הקיבוץ התקיימו יסודות המאפיינים חברה דתית : אכסטזה בריקודים לתוך הלילה, ניגונים חסידיים, וידויים ויומנים חושפניים וסגפנות כאורח חיים . הקיבוץ אימץ את לוח השנה היהודי ושילב את תפיסת ׳מפעל הכינוס׳ של אוצרות הרוח היהודית של ביאליק עם היצירה והמרד מבית מדרשו של ברנר, וכן את יצירת ׳האדם החדש׳ עם הזיכרון היהודי לשיטתו של א״ד גורדון הנטועה בהווה, נשענת על העבר ופניה לעתיד . כזה היה החג הקיבוצי – חג שאיננו משפחתי, במרכזו החברה הקיבוצית ופניו אל הקהל הרחב, הלאום כולו . גם האמנות היהודית גויסה בחגי הקיבוץ – מסכתות וטקסים קיבוציים תיאטרליים שהביאו לידי ביטוי ייחודי את מיטב היוצרים מהקיבוץ ומחוץ לו גם מן האמנות הפלסטית, המוסיקה הקלאסית והעממית והזמר העברי ( כולל איסוף יצירות מן הגולה ) . דמות החלוץ קודשה בדגם הצדיק הנסתר, דמתה לסיפורי חסידים ונשענה על תרבות ההגשמה האישית . היחס למסורת עוצב בהשפעתם של א״ד גורדון וברל כצנלסון, ויהודה שרתוק-שרת הלך בעקבות ברל והיה ממעצבי התרבות הקיבוצית בכלל והסדר הקיבוצי בפרט . מקור השפעה אחר לתפיסה חילונית ביקורתית וליחס האוהד למסורת היהודית בא ממורי האוניברסיטה העברית שהיו קשורים למייסדיהם של קיבוצים מסוימים – שמואל הוגו ברגמן, גרשם שלום ומרטין בובר . בחלקו האחרון של המאמר בוחן מוקי צור את קשרי הקיבוץ והיהדות מהשואה ואילך . משנודעו זוועות השואה בנובמבר 942 הבינו חלוצי הקיבוץ את צדקתו של הפתרון הציוני לבעיות היהדות והיהודים אך גם חשו רגשות אשם על שנטשו את קרוביהם ואת יהדות הגולה בכלל . חברי הקיבוצים ותנועות הנוער החלוציות נטלו חלק בטקסי האבל הרבים שהתקיימו אז בארץ והיו שותפים לתפיסה האידיאלית של העולם היהודי שחרב ולמחויבות להנציחו . הם הלכו בכך גם בעקבות הצנחנים העבריים שרובם היו חברי קיבוץ, ובעיקר לוחמי הגטאות שרבים בהם היו חברי תנועות נוער ולימים עלו והיו לחברי קיבוצים . כאן נזכר אבא קובנר, חבר עין החורש, במפעליו התרבותיים בקיבוץ ובבית התפוצות . נקודת ציון נוספת הינה העלייה הגדולה של שנות החמישים, שלאחר הקמת מדינת ישראל . הקיבוץ קלט מעט עולים ובעיקר חניכי עליית הנוער מקהילות שונות בארצות ערב ואלה מיתנו את חילוניותו . בשנות השישים החל מפעלה של חבורת ״שדמות״ בהנהגתו של אברהם שפירא מקיבוץ יזרעאל לחזרה למקורות הרוח היהודיים, מפעל שהתעצם לאחר מלחמת ששת הימים וברבות השנים, בין היתר בהשפעת התנועות היהודיות הדתיות ה׳ליברליות׳ בארצות הברית, הרפורמית והקונסרבטיבית . המאמר מסתיים בסימני שאלה
|
|