|
|
עמוד:12
'מה אעידך ? ' 21׀ הספרות היהודית ההשוואתית . באמצעות חזרה לאמן הפרוזה ׀ הגדול ביותר בפלסטינה ובמדינת ישראל והשוואתו עם האישיות המשמעותית ביותר בספרות היהודית המודרנית, המחקר, בעיקר המחקר המקומי, עשוי לשאול את שאלותיו התיאורטיות ולהעמיק בהן . חנה קרונפלד כבר עמדה על קרבתו של קפקא למינימליזם של הספרות העברית החדשה ( 2 : Kronfeld ) , וממש לאחרונה העמיד דן מירון מסה מעוררת מחשבה על הזיקה המורכבת של קפקא וספריו לספרות העברית החדשה ולספרות היידית ( מירון, 2016 ) . אני מקווה שחיבורי יראה עד כמה זיקות כאלו אפשריות, מתוך שאלות ממוקדות הנוגעות לתורת הספרות . ניסיונו העיקרי של חיבור זה וחידושו מיוסדים על פרשנות של פעולות הדיבור בכתבי קפקא ועגנון כמובאה לחקר הפרוזה היהודית . כדי לבדוק את סוגת הדיבור בפרוזה היהודית, נדרשנו לדון בכתביהם של שני סופרים מן המרחב האוסטרו-הונגרי, בני תקופה אחת, שכתבו בשפות שונות, והשפעתם על הפרוזה המודרנית היא מרחיקת לכת . בהקשר זה, ההשוואה בין שני המחברים אומנם זכתה לתיעוד, כגון עבודתו של ברזל, אך ברצוני להציע פרשנות חדשה שתהווה סיכום ובה בעת אקטואליזציה לשאלת יצירתם . אף שאציע כאן שלל פרשנויות חדשות, יישאר חיבור זה תיאורטי בבסיסו, וההיבטים הפרשניים שיעלו בו ינבעו כמעט לחלוטין מן המצע העיוני . המאמץ העיקרי של חיבור זה הוא אפוא להציע מבט-על על סוגיות מרכזיות בפרוזה הכפולה של קפקא ועגנון ולגזור מתוכה מצע פרשני לשאלת הספרות היהודית . שתי היצירות המרכזיות שאדון בהן, הנובלה 'והיה העקב למישור' ( 1911 ) והרומן 'המשפט' ( 1925 ) , הן פרוזה רחבת היקף, ובכך סטיתי מהקו המקובל של השוואת ההיבט המודרניסטי קצר-ההיקף או הפרגמנטרי של המספרים, שבדרך כלל מצא את מימושו בהשוואה בין 'ספר המעשים' לעגנון ובין הפרגמנטים, הנובלות והסיפורים הקצרים של קפקא . ההתמקדות בנרטיבים הגדולים דווקא, בפואטיקה הסיפורית ובדרכי המבע, נראית לי חדשנית ונענית במידה מובהקת למחסור השורר בהשוואה המקובלת בין השניים .
|
|