|
|
עמוד:14
4 | ההקשר הרוסי של הספרות העברית 0 ) הוא דוגמה של ביאליק, אך פישל לחובר סבר שהוא נכתב עוד בשנים תרנ״ז – תרנ״ח לחזונות חורבן מוחלט של היהדות, ודווקא לא חורבן דרמטי, אלא גסיסה ומוות של הוויה דקדנטית : ״אז ידעך שביב אֶשכֶם האחרון שעָמַם, / ונאלם מקדשכם ונשכח ההמון : / ועלי-מְעִי מזבח לבבכם ששָּׁמַם / יְיֵליל ויפהק חתול השיממון״ . באחדים מסיפורי ברדיצ׳בסקי הכלולים בקובץ ״מעירי הקטנה״ ( 99 ) , וגם בנובלות ״מחנים״ ו״עורבא פרח״ שראו אור באותה שנה, מצייר ברדיצ׳בסקי דמויות של יהודים – במסגרת המסורתית של חיי העיירה ומחוצה לה – המייצגים את מצב הדקדנס שבו מצוי העם היהודי בהווה ובעבר הקרוב של המחבר ושל קוראיו . באיזו מידה אפשר לפרוץ את חוקי ההכרח של תהליכים היסטוריים ותורשתיים ? ברדיצ׳בסקי היה סבור שלפריצה כזאת מסוגלים רק יחידי סגולה . השאלה הפילוסופית החשובה ביותר שהעמיד אפוא משבר הפוזיטיביזם הייתה : האם אפשר בכלל לשפר את המציאות, בהנחה שהיא כפותה לחוקיות דטרמיניסטית ? איך אפשר לדבר על רצון חופשי ועל מוסר, אם האדם הוא תוצר של מכניזמים פיזיולוגיים ותורשתיים ? האם יש מקום לגאולה במציאות כה חסרת תקווה ? החזרה לשורשים – הגאולה הרומנטית האופיינית – הייתה פתרון שנדחה על ידי הספרות וההגות האירופית של סוף המאה . בספרות הסימבוליסטית המערב אירופית הגאולה מצטיירת כפתרון אישי המיועד ליחיד סגולה : התמסרות לפולחן היופי, שהפך לערך מיסטי . מוטיבים אפוקליפטיים מופיעים בספרות זו ( למשל, בשירת סטפאן מלארמה וארתור רמבו ובפרוזה של ז׳ראר דה נרוואל ) לא כחזון גאולה קיבוצי, אלא כמטפורה לתהליכים פנימיים אישיים . המוטיבים הללו נקלטו בספרות ובהגות הרוסית של ״תור הכסף״, וקיבלו פיתוח בעל משמעות היסטוריוסופית : נושא הגאולה של העם הרוסי ושל האדם הרוסי ( בלי להפריד בין השניים ) הרבה להעסיק את יוצרי ״תור הכסף״ . ברוסיה נוצרה באותה עת תנועת תחייה רוחנית שהאמינה בכוחן המיסטי של חוויות אסתטיות ושל התנסויות אוקולטיות להביא גאולה לעם ולמולדת בדרך שמעבר לשכל . אם בארצות אירופיות אחרות, ובייחוד בצרפת, באוסטריה ובאנגליה, יצר הלך הרוח הפסימי של סוף המאה בעיקר אסתטיקה דקדנטית וסימבוליסטית, הרי לרוסיה של סוף המאה אופיינית, יחד עם ביטויים של ייאוש ופסימיזם, גם התחושה שהנה מתרגש ובא שינוי קיצוני, מהפכני, מיתולוגי, אפוקליפטי . על רקע מסורת חזקה של חיבורים אפוקליפטיים בתיאולוגיה הרוסית החל במאה השש עשרה נוצר בתרבות הרוסית הגבוהה של סוף המאה מיתוס גאולה אפוקליפטי, שנתן הסבר לסבל ולרוע הנוכחיים . תחושה זו באה לידי ביטוי חזק בתקופת חילופי המאות, למשל בשירו של מרז׳קובסקי ״ילדי החושך״ ( 94 ) , בחיבור הפילוסופי-מיסטי של סולוביוב ״שלוש שיחות וסיפור 0 על בעיות התיארוך של שיר זה ראו ח״נ ביאליק, שירים תר ״ ן – תרנ ״ ח ( עורכים ד׳ מירון ואחרים ) , תל אביב 3 9 , עמ׳ 4 4 .
|
|