סוף המאה התשע עשרה בתרבות הרוסית והשלכתו על הציונות

עמוד:13

סוף המאה התשע עשרה בתרבות הרוסית והשלכתו על הציונות | 3 אווירה פסימית זו, אווירת הדקדנס, עיצבה גם את עולמו הרוחני ואת השקפת עולמו של היהודי המשכיל . היא משתקפת היטב במאמרים שהתפרסמו בעיתונות וביצירות הספרות העברית בנות הזמן – בשירת ביאליק ויעקב שטיינברג ובפרוזה של ברנר, הירש דוד נומברג, גנסין ואהרן ראובני . המצב היהודי מתואר כחולי חשוך מרפא, המתבטא בנוֹירסתניה ( חולשת עצבים ) גנטית, סימנו של האדם הדקדנטי . כדי להבין את הספרות העברית שהזינה את הציונות בראשיתה כדאי לזכור שהציונות כאידיאולוגיה וכאמונה אופטימית נולדה מתוך הייאוש הקיומי הזה, והוא נשאר חלק ממנה זמן ניכר גם לאחר הופעתה . מחשבת ההיסטוריה העברית בסוף המאה קלטה את המטפורות הללו וביטאה אותן, גם במסגרת מאמרים וגם ביצירה הספרותית, בתוך שהיא מיישמת אותן על מצבו של העם היהודי בגולה : בצד המיתוס הרומנטי-הנוצרי של היהודי הנודד והסובל הנצחי התפתח בסוף המאה המיתוס ה״מדעי״ של היהודי הגוסס, החולה הכרוני חשוך המרפא, שליקוייו התורשתיים כוללים גם עיוותים נפשיים, רגשיים ומוסריים . כך, למשל, קשר קלוזנר, ההיסטוריון ומבקר הספרות רב ההשפעה, את הרעיונות המובעים בשירי ״העוגב״ של יצחק ליבוש פרץ ( 94 ) עם המצב ההיסטורי האירופי והיהודי : ״כמה הרהורים ורעיונות יעוררו חרוזים אלה בלב כל איש המרגיש את המצב החומרי והרוחני הנורא של אירופה כולה ב׳סוף המאה׳, מה גם בלב איש יהודי אשר ׳יאוש הרקבון׳ או ׳רקבון היאוש׳ כל כך לקלוזנר, וכנראה גם לקוראיו, היה מובן מאליו שמצבה ירבה להשחית ולבַּלע בעמו״ . של אירופה כולה הוא נורא ושהייאוש וה״ריקבון״ משחיתים את העם היהודי ומאיימים על קיומו . המירכאות שבהן מקיף קלוזנר את הביטויים ״סוף המאה״, ״יאוש הרקבון״ ו״רקבון היאוש״ מעידים שאלה היו ביטויים נפוצים וחוזרים על עצמם בשיח הזמן . קלוזנר היה מודע למסקנה המחרידה של מחשבת ההיסטוריה הדטרמיניסטית המובלעת במושג הדקדנס : היא הובילה להכרת מותם ההכרחי של עמים גוססים . במאמרים אחרים שכתב שנה קודם לכן הוא אמנם ביטא את התנגדותו למסקנה מייאשת זו, וטען שהעם 9 אבל זה לא מנע ממנו להמשיך היהודי אינו כפוף לדטרמיניזם של התהליך הדקדנטי, ולהשתמש במטפורת הריקבון, המציינת את אותה מערכת מחשבתית ואת אותו הלך רוח פסימי של מחשבת הדקדנס . המתח בין אידיאולוגיה ציונית אופטימית ובין תיאור פסימי של מציאות יהודית דקדנטית מורגש היטב גם בשירת ביאליק וגם בסיפורת המוקדמת של מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי . מוטיב הריקבון תופס מקום בולט בשירת ביאליק . הבית המסיים את השיר ״על לבבכם ששמם״ ( פורסם לראשונה ב- 90 בקובץ שיריו הראשון י׳ קלוזנר, ״שירי אהבה״, האשכול , א ( תרנ״ח ) , עמ׳ 0 . 9 הנ״ל, ״ייסודי תנועה חדשה בישראל״, השילוח , ב ( תרנ״ז ) , עמי 53 – 54 ; הנ״ל, ״חכמת ישראל ביחסה למדעים הכללים״, המליץ , לז, 0 , 9 . 9 . , עמ׳ 6 ; לז, 6 , 9 . 9 . , עמ׳ 6 – .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא