1 להיות מורה עם אג׳נדה

עמוד:10

10 אדלר בבית הספר שאת הבחירות שלנו מניעות לא פעם ביקורת כלפי הבחירות הקודמות שלנו או הזדהות עימן . אני מניחה שבבחירותיי יש מזה ומזה . את דרכי במערכת החינוך התחלתי בשנת 1996 כמורה צעירה, מפוחדת מעט וללא אג'נדה חינוכית . שאיפותיי התמקדו בניסיון לשרוד בג'ונגל, כפי שהצטייר אז בית הספר בעיניי . בחלוף השנים התפתחתי בתוך המערכת וגיבשתי אמות מידה, מוסר וערכים חינוכיים שלאורם אני פועלת כיום . אחד מציוני הדרך שהשפיעו עליי ביותר היה פגישתי עם כיתה מאתגרת במיוחד . עד מהרה נוכחתי לדעת שלפניי קבוצת תלמידים, שאף על פי שבילו יחד במהלך שנתיים, הם עדיין מרגישים נפרדים ; שזולת השהות המשותפת בין ארבעה קירות, שמונה שעות מדי יום, אין ביניהם קשר . המסע שעברתי עם אותה כיתה היה מפרך, מרתק, מרגש, מתסכל ומעצים . בתחילת שנת הלימודים הצלחתי לראשונה לנסח לעצמי בבהירות את עקרונות החינוך שמניעים אותי . את ערכיי . ובעצם, רק בגלל היעדרם של ערכים אלה מהסביבה החינוכית שבה פעלתי, ידעתי לומר על מה לא אהיה מוכנה לוותר . את החודשים הראשונים ללימודים הקדשתי בעיקר לגיבושם החברתי של התלמידים . המסר העיקרי שלי כמחנכת היה : אנחנו לומדים להקים קבוצה שבטוח להיות בה כי היא אחראית לחבריה, לכללים ולהרגלים שמעצבים את ההתנהלות בכיתה, ולתדמית שהיא בונה לעצמה . את מיומנויות התקשורת תרגלנו באמצעות שיחות בוקר שאיתן פתחנו את היום . את חשיבות הקבלה של דעות שונות ושל דרכי התנהלות וביטוי סובלנות הבנו באמצעות דיון בסוגיות

ספרי ניב


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר