|
|
עמוד:14
14 | במעגלי אמונה מתגלה לעיתים שהזולת אינו דובר אמת או אינו מהימן, יוצא ההפסד בשכר של קיום מערכת יחסים הנשענת על אמון . האמונה היא אפוא תופעה מצויה בחיים האנושיים, ומשמעויותיה הן מתן אישור לטענות והבעת אמון בבני אדם ובמקורות מידע וידע . השאלה היא אם המשמעויות האלה נכונות גם באשר לאמונה הדתית, אמונה במובן התאולוגי, המשקפת מציאות טרנסצנדנטית . לכאורה גם עיקרי האמונה הדתית מנוסחים כטענות המחייבות ראיות . ולכאורה אפשר להמציא ראיות הנשענות על מושג האל ועל ההתבוננות בעולם הטבעי והאנושי, כמו שמראה ההיסטוריה של התאולוגיה . נוסף על כך, האמונה הדתית נשענת על הבעת אמון במקורות הנחשבים מהימנים : המסורת ההיסטורית של ההתגלות ושל הנבואה המתגלמת בכתבי הקודש ומסורת ההנהגה הדתית, העוברת מדור לדור . תאולוגים כגון ג'ון היק ( 1922 – 2012 ) מדגישים את הרציפות בין האמונה כאופן הכרה מצוי ובין ההכרה הדתית . היק מדבר על נטייתו של האדם לפרש את ניסיונות חייו מכמה 3 גם ויליאם ג'יימס ( 1842 – 1910 ) וכמה נקודות מבט, לרבות נקודת מבט דתית . טוען שאמונה במובן של הבעת אמון קיימת בכל תחומי החיים ובייחוד בתחום החברתי . כשם שהאדם מביע אמון בבני אדם אחרים, כן דרוש אמון ביחסו אל הטרנסצנדנטי . אמון בלא סייג הוא תנאי הכרחי ויסודי לשינוי נקודת המבט 4 בעמדתם זו ולגיבוש הבנה חדשה של המציאות — ממאפייני התודעה הדתית . התאולוגים האלה מבקשים לתמוך בטענה שהאמונה הדתית היא אופן הכרה מצוי ומקובל בניסיון חייו של האדם . לעומתם פילוסופים אחרים, כגון סרן קירקגור ( 1813 – 1855 ) ולודוויג ויטגנשטיין ( 1889 – 1951 ) , חוזרים ומדגישים את דבר ייחודה ומובחנותה של האמונה הדתית מכל אופן הכרה אחר . בהרצאותיו על האמונה, שיצאו לאור לאחר פטירתו, ויטגנשטיין מורה על ההבדל בין השיח הרגיל ובין השיח הדתי בשימוש הלשוני במילים "אלוהים" ו"להאמין" : "אם מתעוררת שאלת מציאות האל מדובר במשמעות אחרת לגמרי, לעומת מציאות של אדם כל שהוא או עצם כל שהוא שעליהם שמעתי פעם . בדרך כלל אם איני מאמין במציאות של משהו, איש לא ימצא בזה טעם לגנאי . נוסף על כך, יש כאן שימוש לא-רגיל במילה 'להאמין' . מישהו מדבר על אמונה ובו בזמן אינו משתמש במילה הזאת 5 במובן המקובל" . 3 היק, אינטרפרטציה, עמ' 153 – 165 . 4 ג'יימס, הרצון להאמין, עמ' 24 – 31 . 5 ויטגנשטיין, הרצאות ושיחות, עמ' 59 .
|
|