הקדמה

עמוד:13

הקדמה 13 ומשמעותי לא פחות והוא עד כמה אנחנו רחוקים מעולם שבו נוכל לתקשר באמצעים דיגיטליים בלבד . תקופה זו הבהירה כי חרף הנוחות שמביאה עמה הקדמה, אין אנו אלא יצורים אנושיים שזקוקים אנושות למגע, למבט, לריח ולקרבה . ההגבלות שהושמו על מפגשים חברתיים שיבשו את המערכת ההורמונלית שלנו והובילו לשינוי בדפוסי השינה, החלימה והחשיבה . המפגשים הווירטואליים נעדרים תקשורת בלתי מילולית שהיא לב לבה של האינטראקציה הבין-אישית . אלה הם אותות שמעבירים, בנוסף לתוכן הטקסטואלי, מידע על הנאמר ומאפשרים הבנה טובה יותר של כוונות הדובר ושל מידת מעורבותו באינטראקציה, כמו, למשל, האם הוא מישיר או משפיל מבטו, מהו המרחק הפיזי בינינו, האם הוא שותק משום שהוא חושב על דבריי או שאין לו מה לומר עוד . ואכן, אחד מהקשיים המשמעותיים בשיחות הווידאו שעליהם דיווחו משתמשים הוא שהטכנולוגיה לא מאפשרת להביט זה בעיני זה . העיניים שהן הראי לנפש, מגלות לנו כיצד מרגיש בן שיחנו . יתרה מכך : הניסיונות להבין את כוונות בן השיח מתוך קלט כל כך חלש כמו שיחת וידאו, מצד אחד, והמאמץ להיות אקספרסיביים ולהביע את תחושתנו, מצד שני, מעייפות מאוד את המערכות האנושיות שלנו, ומייצרות תשישות שזכתה לכינוי "עייפות זום" ( " Zoom fatigue " ) , תשישות שלא מאפיינת אינטראקציות פנים אל פנים, שכן במפגשים במציאות מוחנו מייצר משמעויות מתוך רמזים בלתי מילוליים המסייעים להבֽנות תמונה הוליסטית של המסר ומהווים את הבסיס לאינטימיות בקשר . בשיחות וידאו, מוחנו לא זוכה בפריבילגיה הזו . היכולת ללקט מידע מהבעות פנים וממחוות גוף במרחב היא מוגבלת וכך גם היכולת להביע רגש . מוחנו, שמעוצב לעבד רמזים בלתי מילוליים באינטראקציה, מתקשה לזהות הבעות וכוונות דרך המסך . המסך הקטן ממסך את הדקויות של שפת הגוף והיעדרן מקצין את חוויית הבדידות . מבלי להתכוון יצרה המגפה את הניסוי הפסיכולוגי הגדול בעולם, ובכך סיפקה מענה על אחת מהשאלות שהטרידו אותנו זה תקופה ארוכה : האם האנושות בשלה לעבור לעידן הבא, אל עידן של דומיננטיות טכנולוגית ? אנו עדים, עוד לפני המגפה, למעבר הולך וגובר אל עבר עולם הדיגיטל

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא