|
|
עמוד:10
10 שרון בר-דוד ואורנית אבידר ההיסטוריה של סין ואפריקה — סיפור של יחסים לינאריים מתמשכים הניתוח ההיסטורי של היחסים בין סין לאפריקה מראה כי לאורך השנים התפתחו היחסים באופן לינארי ופרוגרסיבי, החל משלבי גישוש התחלתיים ועד למעורבות סינית הדוקה ביבשת המאפיינת את העשורים האחרונים ( Du Pisani & Kim, 2007 ) . כיום, היחסים בין אפריקה לסין משקפים במובנים רבים מגמות של המשכיות מן העבר, ומכאן החשיבות בהבנת הקשרים ההיסטוריים ארוכי השנים בין סין לאפריקה . כך למשל, לא ניתן להבין את היחסים בין סין לאפריקה במאה ה- 20 במנותק מההיסטוריה הקולוניאלית והניאו-קולוניאלית של אפריקה, שכן, בעוד שהיחסים בין סין למדינות אפריקה מתפתחים ומשתנים עם הזמן, האינטרסים הסיניים והאפריקאיים המשתקפים מכל צומת היסטורית שואפים להוות אלטרנטיבה להגמוניה המערבית . ממצאים היסטוריים מעידים כי היחסים בין סין לאפריקה החלו עוד בתקופת שושלת חאן ( 202 לפנה"ס ועד 220 לספירה ) ( 1988 Snow, ) , אולם עד למאה ה- 20 מדובר במפגשים אנקדוטאליים ולא מתמשכים . אף שהמגעים היו מוקדמים יותר, יש היסטוריונים הנוהגים לציין את נקודת ההתחלה של היחסים, במאה ה- ,15 עת האדמירל הסיני, ג'נג חה ( 1371 - 1433 , 和郑 ) , בשירות שושלת מינג, הוביל מסעות ימיים באוקינוס ההודי, ושט לאורך החוף הסווהילי מלווה בהרפתקן ובמתרגם המוסלמי מא חואן ) 2005 Ma Huan, 欢马 , 1460 - 1380 ) ) Wade, ) . אולם מאז ועד למאה ה- 20 לא התקיים קשר רציף בין שתי הענקיות, אפריקה וסין . לאורך המאה ה- 20 התהדקו היחסים בין סין לבין ישויות פוליטיות באפריקה ונהפכו לרציפים יותר בשל השתכללות טכנולוגיות התחבורה, התקשורת והבנקאות . את היחסים ניתן לאפיין בחלוקה לשלוש תקופות עיקריות : התקופה הראשונה — שלב האידיאולוגיה, משנות החמישים של המאה ה- 20 ועד לסוף שנות השבעים ; התקופה השנייה — דעיכה זמנית שחלה ב- 1979 ונמשכה כעשור ; והשלישית — הידוק היחסים ומעורבות גוברת מ- 1990 ועד היום ( 2007 Konings, ) . התקופה הראשונה, משנות החמישים של המאה ה- 20 ועד לסוף שנות השבעים, נקראת "שלב האידיאולוגיה" והיא התאפיינה בשיתוף פעולה אידיאולוגי בין סין למדינות אפריקה על רקע המלחמה הקרה ועליית הגוש המכונה "המדינות הבלתי מזדהות" . ועידת באנדונג, שהתקיימה ב- ,1955 מציינת את נקודת ההתחלה של חידוש היחסים בין סין לבין יבשת אפריקה . סין, שהאידיאולוגיה שלה היא מרקסיסטית-לניניסטית, שמה לה למטרה לתמוך במדינות אפריקה במאבקן לעצמאות מידי הכוחות הקולוניאליים הנצלניים, וזאת במסגרת פעילות הקומינטרן ובהובלת ברית המועצות ( 2006 Van de Looy & de Haan, ) . ב- 1955 קרא מאו דזה-דונג, מנהיג סין דאז, תיגר על ההובלה הסובייטית ופנה בעצמו
|
|