|
|
עמוד:13
מבוא : לגיטימציה לאלימות 13 ספר זה מבקש לתרום להתמודדות עם הריק המחקרי שתואר . הוא מורכב משלושה שערים . השער הראשון מוקדש למאמצי המשגה של הלגיטימציה לאלימות . מאמרו של יגיל לוי נפתח בהמשגת הלגיטימציה הפוליטית להפעלת אלימות כמערכת מובנית-חברתית של נורמות, סמלים, ערכים ואמונות המוחזקת על ידי קהילת האזרחים, אשר מקבלת את השימוש הרשמי של המדינה באלימות צבאית ( או את איום השימוש בה ) כנגד אויב חיצוני כהעדפה אסטרטגית נורמלית, נרחבת ומתמשכת . על בסיס המשגה זו מבחין לוי בין מערכת הלגיטימציה הפוליטית, החוץ-צבאית, ובין זו הפנים-צבאית, האמורה לכאורה לפרש וליישם את זו החוץ-צבאית . אך לוי ממפה שורת פערים בין שתי מערכות הלגיטימציה . לדוגמה, פער הנובע מאופייה הייחודי של התרבות הצבאית, או ממרחבי הפרשנות והאלתור של הדרג הצבאי המקומי, מהרכבו של הצבא ומהתפתחותה של התנגדות למשימה הצבאית בקרב החיילים עצמם ועוד . מאמרו של אריאל הנדל מחזיר אותנו לסוגיה של הכחשת האלימות וההבניה שלה . הנדל מציע שלא לעסוק בלגיטימציה לאלימות ( המתמקדת באלימות הנראית ) אלא בלגיטימציה כאלימות . כלומר, לגיטימציה כמי שמסתירה חלק נכבד מהאלימות הקיימת, הופכת אותה לבנלית ומכשירה את קיומה . ככל שהאלימות מושרשת יותר כך היא נסתרת יותר מהעין, בדומה להבחנה שהצענו למעלה בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי אצל ז'יז'ק . על בסיס תובנה זו מפתח הנדל את ההבחנה בין האלימות המתפרצת, הרגעית, ובין זו המערכתית, שהיא במובנים רבים אלימות מבנית, שבה האלימות מעוגנת ביחסי הכוח והיא יומיומית ושגורה, כמאפיין את פעילות הצבא בגדה . האלימות המערכתית, האיטית, מבנה את הזהות של החייל, טוען הנדל . כלומר, יש כאן תהליך של סובייקטיביזציה המשכך את הדיסוננס במצבים שבהם מפעיל החייל אלימות . כך נעשית סוגיית הלגיטימציה למכוננת מתוך זהותו של החייל, מפעיל האלימות . גם השער השני תורם לקונספטואליזציה, אך זאת דרך פיתוחה האמפירי . שער זה מתמקד במחקר כיצד מתממש תהליך ניהול הלגיטימציה . שני המאמרים הראשונים עוסקים ברמת הסוכנוּת . מאמרם של ניר גזית ואראלה גרסיאני מאתגר את הלגיטימציה המקובלת לאלימות . על יסוד שורת ראיונות עם לוחמים במצבים שונים בגדה המערבית, טוענים גזית וגרסיאני כי הלגיטימציה לאלימות צומחת בעיקר מן התנאים המבצעיים המקומיים והדינמיים שבהם פועלים החיילים, הנתונים בתיחום מוגדר של זמן ומרחב . מכאן שפענוח התופעה מחייב העתקה אנליטית מהתמקדות בלעדית בכוחות המבניים החיצוניים אל ניתוח האירוע האלים עצמו ואל האופן שבו הוא מתואר ומנומק על ידי סוכני האלימות עצמם . הלגיטימציה לאלימות מתפתחת פעמים רבות תוך כדי הפעולה האלימה עצמה, ולעיתים רק לאחר האירוע, באמצעות האופן שבו מפתחים החיילים מערכות
|
|