|
|
עמוד:8
8 יגיל לוי ועפרה בן ישי וכבר אינם קוטלים המונים, והאלימות הישראלית המופעלת בהם היא אלימות מפוקחת . האלימות המפוקחת מתנהלת תחת פיקוח המשפט הבינלאומי באמצעות מערכת המשפט הישראלית — האזרחית והצבאית . סטיות מן הנורמה המשפטית נחקרות, כפי שמעיד הניסיון מוועדת גולדסטון, שבדקה את פעילות ישראל ( וחמאס ) במבצע "עופרת יצוקה" ( 2009 ) , ועד להחלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג ממרץ 2021 לפתוח בחקירה על הפרות של הדין הבינלאומי בגדה וברצועה . מטבעה, האלימות המפוקחת מרוסנת יותר, ועל כך יעידו הקריאות שנשמעות לא אחת בחלקים מן הציבור הישראלי להימנע מקשירת ידיהם של החיילים בהפעלת הכוח, מגבלה שלפי עמדות אלה אף מסכנת את החיילים . אך התמונה מורכבת יותר . בראש ובראשונה, האלימות טבועה במדינה . אם המדינה, לפי ובר ( ,1962 עמ' 8 ) , מוגדרת כיֵשות התובעת לעצמה את הזכות הלגיטימית להפעלת האלימות המאורגנת — בהינתן שהאלימות מכוננת את החוק, ומשנקבע החוק הוא משועתק באמצעות אלימות ( 2019 Benjamin, 1921 ] ] ) — הצבא הוא הארגון המדינתי המופקד על ניהול האלימות הקטלנית ועל מימושה ( Mann, 2012, p . xiii ) . חשוב לא פחות, האלימות אינה משתקפת אך ורק במעשה האלים עצמו, אלא ביחסי עוצמה המושתתים על אלימות, גם אם אין היא מופעלת בפועל . כאלה הם יחסי העוצמה שעל תשתיתם נשענת פעילות השיטור של הצבא בגדה המערבית, פעילות המתנהלת בעשרות אתרים בכל רגע נתון . כאלה הם גם היחסים שמכוחם מפעילה ישראל שליטה עקיפה על רצועת עזה . יתר על כן, דווקא המעורבות העמוקה של הצבא ושל שירותי הביטחון בניהול משבר הקורונה, המחישה כיצד מבנה העוצמה הזה יכול לנדוד מפעולות השיטור בשטחים אל תוך הקו הירוק . על פי הבחנתו של דיוויד גרייבר, אלה צורות של "אלימות מבנית", כלומר, הסדר מוסדי אשר מעצם פעולתו גורם באופן קבוע לפגיעה פיזית או פסיכולוגית בחלק מסוים של האוכלוסייה, או מטיל מגבלות על חירותה ( 113 . Graeber, 2012, p ) . ככל שהיא סמויה מהעין, כך הפענוח של האלימות הוא קשה יותר, אבל גם מתחייב מעצם האחריות החברתית של חוקרים וחוקרות . פענוח הלגיטימציה לאלימות הוא מהלך מורכב, בין היתר משום שהלגיטימציה המוקנית לאלימות אינה נתפסת כמנוגדת לשתיקה המלווה את הפעלת האלימות או את הנטורליזציה שלה, כפי שמעידה הדוגמה שבה פתחנו . נהפוך הוא, השתיקה וההכחשה הן חלק ממנגנוני הלגיטימציה של האלימות . הלגיטימציה מבוססת לא רק על הצדקה מפורשת ( "סובייקטיבית" ) של הפעלת אלימות גלויה, אלא גם על השגרה ונטורליזציה של הפעלת האלימות . כלומר, היא "אובייקטיבית" — נראית טבעית ומעוגנת עמוקות במוסכמות וביחסים חברתיים, עד כי אינה
|
|