|
|
עמוד:12
12 דלתיים סגורות לרווחה : אלימות שלטונית כלפי אמהות וילדים סעד ופרוטוקולים מדיונים בכנסת, שאליהם נחשפתי, וכן על חומרים שכבר פרסמתי בעבר, במאמרי דעה ובמאמרים אקדמיים . סיפוריהן של שלוש נשים הם הציר המרכזי של הספר : קרן סמיט, ד"ר מרינה סולודקין ז"ל ובתיה סעדה ז"ל . סיפוריהן של קרן ובתיה הם סאגה של כאב, ייסורים וזעם רב . סיפוריהן הם מופת לאומץ לב, נחישות ומסירות של אמהות לילדיהן . סיפורה של קרן סמיט היה בעל השפעה עמוקה וארוכת טווח עליי . 'בזכותו' נכנסתי לפעילות בנושא וממנו למדתי רבות . תחילתו של קשר זה היה בתחושת ספקנות ותדהמה . התקשיתי להבין ולהאמין עד כמה ההתנהלות של מערכות הרווחה והמשפט כרוכה בניכור, באטימות ואף בהיעדר אנושיות בטיפולן באמהות ובהורים מוחלשים . סיפורה של בתיה סעדה הוא בעל חשיבות רבה ביותר מבחינתי גם בשל העובדה שהקשר איתה ועם בנה התפתח כקשר אישי-משפחתי עמוק . בנה, עידן, היה במסגרת אומנה במשפחתי במשך כשלוש וחצי שנים והקשר עם אמו עד מותה בשנת 2000 ממחלת הסרטן היה כמעט יום- יומי . ד"ר מרינה סולודקין ז"ל הייתה בעיניי מופת של מסירות יוצאת דופן ואומץ לב במישור הציבורי-פוליטי . העיסוק במעשיה ובדמותה של מרינה קשור לשני דברים : היותה דוגמה לדרך שבה אפשר וצריך לפעול למען שינוי המצב ברמה האישית ובמישור הפוליטי, וכן הערכתי העמוקה לדרכה ולאישיותה, שנבנתה על חברות ועל שיתוף פעולה לאורך שנים . סיפוריהן של שלוש הנשים, שאותן ליוויתי כחברה וכפעילה חברתית, הם בסיס לתיאור ולניתוח של אובדן האנושיות כלפי ילדים ואמהות במדינת הרווחה הישראלית . לצד עוולות וערלות לב של אנשים רבים במערכות הרווחה והמשפט נחשפתי גם לאומץ של קומץ פוליטיקאים ואנשי תקשורת ולמסירות והקרבה עילאיות של אמהות . על מנת להימנע מפגיעה באנשים שונים המוזכרים בספר, ובעיקר בפרק השלישי, ניתנו להם שמות בדויים . כך גם ביחס לבתי ספר שמוזכרים בפרק זה וכן ליישוב שבו התגוררו בתיה ועידן . שמו של היישוב שונה לגבעת בתיה, מתוך כוונה לקשר אותו למאבקה של בתיה ולבטא את הערכתי הרבה לאישיותה . את שמותיהן של שתיים מגיבורות הספר, מרינה סולודקין ז"ל ובתיה סעדה ז"ל ואת שמו של עידן בנה, לא שיניתי .
|
|