|
|
עמוד:13
מבוא : מילים טעונות בכאב 13 2 שנבחנה בחינה מרשימה בספרו של ז ' אן מישל שומון הנושא שם זה . מטבע הדברים , המונחים שזוכים לתמיכה בשיח הציבורי ובתקשורת אינם נובעים מאותה חתירה לקפדנות אקדמית . שני מונחים השתרשו כמייצגים את ייחודיותו של רצח העם היהודי : " שואה " ו- Holocaust . את המונח הראשון נוהגים לתרגם " קטסטרופה " : כשמוסיפים לפניו את ה ' הידיעה , זוהי הדרך הטבעית לבטא בשפתה של הדת היהודית את הטרגדיה האיומה שפקדה את יהודי אירופה ) וגם יהודים שאינם מאירופה , אשר נשכחים על פי רוב ( . יש להדגיש כי אין מדובר במונח " מדעי ", אלא במונח המאפשר להדגיש את ייחודיותו של רצח העם היהודי . עם זאת , אסתר בנבאסה מותחת ביקורת על השימוש במונח " שואה " וטוענת כי על פי מקורותיו המקראיים , הוא מציין עונש שהוטל בידי אלוהים . היא מדגישה גם כי ביידיש , שפתם של רוב הקורבנות והניצולים של רצח העם היהודי , משמש ביטוי 3 לדבריה , על אף תהליך החילון שעבר המונח " שואה ", הוא עדיין טומן בחובואחר . את כל הרכיבים של " תיאולוגיה חילונית " של הטרגדיה היהודית . להתנגדותה של בנבאסה יש בסיס איתן , אך למרבה הפרדוקס גם היא עצמה משתמשת במונח ,Holocaust שבבחינה כוללת אותן ביקורות עצמן חלות עליו שבעתיים . גם ל- Holocaust יש אותו התפקיד בשימוש שנעשה במילה בימינו . היא נגזרת מן המילה היוונית ,holokaustos שפירושה " נשרף כליל " . ליתר דיוק , היא הגיעה מן התרגום היווני לפסוק עברי ) ויקרא א , ג ( וחדרה לשפות המערב דרך הלטינית של הכנסייה הנוצרית . המילה מתייחסת למנהגם הקדום של בני ישראל להבעיר בעלי חיים כקורבן שנועד לכפר על חטאים . בטקסט העברי אין מקבילה למילה היוונית , ומשמש בו רק המונח " עולָה ", מן השורש על " ה , המציין את " העלאת הקורבן " - ככל הנראה משום שמה שנשרף עולה השמימה בצורת עשן . המנחה שהועלתה באש - " העולה " - היא וריאנט של המילה הכללית יותר " קורבן " . במקרא , המילה " עולה " משמשת רק לתיאור חיות שהובערו כליל , ולכן היא תורגמה ל- holocaust . מנחות אחרות , למשל מאכלים כמו קמח או עוגות , הובערו רק חלקית ; את מה שנותר מהן נדרשו בני ישראל להעביר ל " אהרון ובניו ", כלומר לכוהנים . לנוכח משמעותו המקורית של המונח ,holocaust אין כל ספק כי השימוש בו לתיאור רצח העם היהודי הוא נושא לוויכוח , ואכן ישנה מחלוקת עזה בעניין זה . הביקורת מתמקדת בראש ובראשונה בעובדה שמשמעותו האטימולוגית הופכת את השימוש בו לתיאור רצח העם היהודי - ובמיוחד את המסלול המצער בין תאי הגזים למשרפות - למקאברי , ואף ראוי לכל גנאי . יתרה מזו , עצם הרעיון שקורבנותיו של רצח העם היהודי עשויים להיחשב " מנחות כפרה " מעורר חלחלה . 2 . Chaumont, La concurrence des victimes Benbassa, La souffrance comme identité, pp . 156 - 174 . 3 ) הספר ראה אור גם באנגלית : Benbassa, Suffering as Identity ( .
|
|