|
|
עמוד:14
14 ראובן שהם בהיותו מבוסס על מוסכמות מוכּרות אינו תובע מן הקורא מאמץ מחשבתי ולכן הוא מתפקד בראש ובראשונה כתחבולה רטורית בדוקה לייצור ריגוש מועצם . המוקד המפוצל , בהיותו זר ומוזר לקורא , מחייב את הקורא קודם כל להפעיל מאמץ חשיבתי כדי לפענח את ההשוואה המוזרה שנתקל בה לראשונה . לכן הוא מייצר תחושה של חידוד שכלתני מפתיע , ורק בשלב שני ריגוש אמוציונלי . המודעות לפיצול בין ה- Tenor ל- Vehicle מיטשטשת במוקד המאוחד – יחסית למוקד המפוצל ) צור 1975 : 15 - 25 ; 1985 : 7 - 15 ( . מבחינה לוגית ההשוואה לפרח או לעדר פילים היא מופרכת באותה מידה . אך ככל שההשוואה בין הנושא לדומה אליו היא מוסכמה שכיחה יותר כך המודעות לפיצול קטנה יותר , כמו למשל במטפורות " לב הים " או " ראש ההר " שהפכו למטפורות מתות . במקרה כזה המטפורה מאבדת את חיוניותה ואינה מייצרת ריגוש כלשהו ובוודאי שאינה מחייבת מאמץ קוגניטיבי . השירה הרומנטית מרבה להשתמש בפיגורות בעלות מוקד רך ובכך היא מסלימה את האפקט האמוטיבי אצל קוראיה ) כך למשל אצל ביאליק וטשרניחובסקי ומשוררי " התחייה " בשלושת העשורים הראשונים של המאה ה- 20 ( , ואילו השירה המודרניסטית ) שנציגיה הבולטים הם גרינברג , שלונסקי , אלתרמן , החל משנות ה- 30 עד אמצע שנות ה- 50 וגם לאחר מכן , בשירת עמיחי ואבידן ( העדיפה את המוקד החד , המפוצל , שתבע קודם כל קשב שכלתני וסחף ריגושי בשלב השני של הקליטה . בדיקת שירי הזמר ההמנוניים הצה " ליים והקדם צה " ליים מראה שבמידה והם מכילים דימויים או מטפורות הם נשענים בדרך כלל על מבנים לשוניים בעלי מוקד רך , קונבנציונלי , שתפקידו לייצר ריגוש מועצם ולא שכלתנות שעלולה לסכן את הריגושיות הנדרשת להמנון . כך למשל בהמנון החי " ל ) חטיבה יהודית לוחמת ; הבריגדה היהודית ( של יעקב אורלנד ) 1943 ( , שהשתייך למודרנה הארצישראלית , שהעדיפה דווקא את המוקד החד , הטור הפותח מסתייע במוקד רך : " דָּמֵנוּ ) T ( נָהָר וָאֶשֶׁד ) V ( " . הריחוק בין שני אגפי המטפורה הוא קונבנציונלי יחסית משום שהמטפורה מבוססת על שגרת לשון מוכּרת של " זרימת הדם בעורקים ", " הדם גועש " וכדומה . לכן דם שהוא נהר ואשד , נתפס כתופעה מוכּרת . העוצמה של הנהר והאשד אינם מצריכים פיענוח קוגניטיבי מסובך , אם בכלל , ולכן האפקט הוא ריגושי בלבד . דוגמא אחרת מהמנון חטיבת " כפיר " שכתב איזי מן : " כְּפִיר עַל כָּל גִּבְעָה שַׁלֶּ טֶת / כַּאֲרָיוֹת ) V ( עַל גַּב הָהָר " . התיבה " כפיר " היא בו זמנית גם הנושא ) T ( שבו מדובר וגם הדומה אליו ) החטיבה היא כפיר אריות ( . " גבעה ) T ( שלטת ) V ( " היא מטפורה מתה . בטור השני , חיילי החטיבה מדומים ל " אריות " . משמע , המרחק בין V-ל T-ה בכל התקריות האלה מוכּר כמוסכמות חוזרות ונשנות .
|
|