|
|
עמוד:10
10 | אני הולך לקרוע את העיר : פועלי תנועה בעברית המדוברת בת ימינו אבא וטרומר ( ראו : רובינשטיין, ,1971 תשל"ט ; טרומר, 1983 ; דותן, תשנ"ח ; בורוכובסקי בר - אבא, 2001 ) . ואכן הסמנטיקה הגנרטיבית והדקדוק הגנרטיבי עסקו בשאלה : מה יוצר את כלל המשפטים בשפה ? במילים אחרות, מה עומד בתשתית המנגנון הלשוני : האם הדקדוק ( המבנה / הצורה ) או המשמעות ( התוכן ) ? לשיטת הדקדוק הגנרטיבי החומסקיאני, בתשתית המנגנון הלשוני עומד המבנה התחבירי ; ואילו לשיטת הסמנטיקה הגנרטיבית של רובינשטיין וממשיכיו, המשמעות היא המכתיבה את מבנה המשפט . דוגמה שבה המשמעות מכתיבה את המבנה התחבירי ניתן לראות במשפט שבו מופיע למשל הפועל יצא : המורה יצאה מן הכיתה . משמעותו המקורית של יצא, שעניינה תנועה ממקום המוצא, קשורה בשני משתתפים : המשתתף שנע ( המורה ) והמשתתף שהוא מקום המוצא שהמורה יצאה ממנו ( הכיתה ) . משמעות זו מכתיבה אפוא את המסגרת התחבירית של הפועל יצא כבעלת שני צירופים שמניים : האחד מתייחס לאובייקט הנע, והאחר מתייחס למקום המוצא . הניתוח לרכיבים סמנטיים גישת הסמנטיקה הגנרטיבית מבוססת על העיקרון שקיים נדבך עמוק יותר מן התחביר והוא הרובד הסמנטי . הרובד העמוק אינו מכיל ערכים לקסיקליים או חוקים תחביריים, אלא רכיבי משמעות יסודיים המקיימים ביניהם יחסי משמעות מסוימים . בשנות השישים של המאה העשרים מספר חוקרים ( ; 1966 Bendix, Bierwisch, 1970 ; Katz & Fodor, 1963 ; Weinreich, 1966 ) העלו את הרעיון שמשמעותה של כל מילה היא מעין צרור של רכיבים סמנטיים שצירופם יחד יוצר את משמעות המילה . הרכיבים הסמנטיים מתאפיינים בכך שמספרם סופי וקטן, הם אינם ניתנים לחלוקה נוספת והם אוניברסליים . ההנחה היא שאפשר לפרק כל מילה לצרור של רכיבים סמנטיים זעירים, כך למשל, משמעות מילים שהן שמות עצם ניתנת להצגה באמצעות רכיבים סמנטיים מסוג [ + / - חי ] , [ + / - אנושי ] , [ + / - מבוגר ] , [ + / - נקבה ] . לדוגמה : ילד : [ + חי ] , [ + אנושי ] , [ - מבוגר ] , [ + זכר ] ; ילדה : [ + חי ] , [ + אנושי ] , [ - מבוגר ] , [ - זכר ] . במילים שהן פעלים מדובר ברכיבים סמנטיים כגון 'התהווה', 'גרם', 'יש' ( ציין הקיום ) , 'ל' ( ציין הבעלות ) , 'אל' ( ציין היעד ) , 'מן' ( ציין המוצא ) וכיוצא בזה . לדוגמה :
|
|