|
|
עמוד:14
אפרים דוידי 14 ב . מקפיטליזם לסוציאליזם : חרף התפקיד המרכזי של תנועת הפועלים באידיאולוגיה הפרוניסטית דגלה אידיאולוגיה זו בהרמוניה בין המעמדות החברתיים . עם זאת, כבר בתחילת שנות ה – ,60 לאחר המהפכה הקובנית, ניתן להבחין בהופעת זרמים מתוך הפרוניזם שאימצו עמדות רדיקליות יותר בזכות המאבק המעמדי — מבלי לעזוב את הזרם הפרוניסטי . כמו כן, האיסור על פעילות מפלגתית בעקבות ההפיכה של יוני 1966 תרם לצמיחתן של קבוצות שמאל מרקסיסטיות — שפעלו שמאלה מן המפלגה הקומוניסטית הפרו – סובייטית המסורתית . התפתחות זרמים פרוניסטיים שאימצו את המרקסיזם ) או כמה מעקרונותיו ( והתחזקות קבוצות השמאל המהפכני חוללו שינוי בדפוסי הפעולה והחשיבה בקרב העובדים שהחלו את פעילותם לאחר ההפיכה של 1966 . ג . השינוי הדורי : אותם אלפים ורבבות שהחלו את הפעילות האיגוד – מקצועית ) בזמן שפעילות פוליטית – מפלגתית הייתה אסורה ( נחשפו לזרמים מרקסיסטיים ורדיקליים מן השמאל, שהובילו אותם הרחק מן הפרוניזם . אמנם רוב בני הדור הצעיר באו מ"בתים פרוניסטיים" או היו פרוניסטים בעצמם, אך דפוסי פעולתם וחשיבתם היו שונים מאוד מאלה של דור המנהיגים הוותיקים, שרובם השתייכו ל"אורתודוקסיה הפרוניסטית" . נוסף על כך, המחקר שלפנינו מנתח את תפקידן הפוליטי של ארבע דמויות מפתח בפוליטיקה הפועלית, ארבעה מראשי ציבור העובדים הבולטים בתקופה : מנהיג הזרם הפרוניסטי – אורתודוקסי ואיגוד עובדי המתכת, אוגוסטו ואנדור ) Vandor ( ; מנהיג הזרם הפרוניסטי – לוחמני ואיגוד עובדי הדפוס, ראימונדו אונגרו ) Ongaro ( ; איש איגוד עובדי החשמל המרקסיסט – עצמאי, אגוסטין טוסקו ) Tosco ( ; ומזכ"ל איגוד עובדי תעשיות הרכב המאואיסטי, רנה סלמנקה ) Salamanca ( . כל אחת מדמויות אלה סימלה פרויקט פוליטי חלופי . ואנדור נרצח בידי קבוצה מן הגרילה הפרוניסטית,
|
|