|
|
עמוד:11
עבודה, הון ושלטון 11 רבים שפעלו למען שינוי חברתי גם בארגנטינה, אך שאלו את עצמם "כיצד ? " . קבוצות אלה, שמקורן בתנועה הפרוניסטית ובמפלגות הרדיקלית, הסוציאליסטית והקומוניסטית, חיפשו את הדרך ליצור חיבור בין הפרויקט המהפכני לבין העובדים . ההפיכה של 1966 זכתה לתמיכתה הפעילה של הנהגת האיגודים המקצועיים הפרוניסטית, בשלביה הראשונים לפחות . אולם אותה הפיכה, שביקשה להשליט דגם "קורפורטיבי" על החברה הארגנטינית, רק העמיקה את הקרע המעמדי ואף דחקה לשוליים את הסטודנטים ואת האינטלקטואלים . כך הקים נגדו המשטר חזית חדשה, שמנתה את עובדי הצווארון הכחול, עובדי הצווארון הלבן, החקלאים ושכבות הביניים . חזית משותפת זו של מעמדות ומגזרים חברתיים, שלא היו לה תקדימים בתולדות תנועת העובדים, הייתה גם היא מסימני העת ההיא . חרף השינויים בהרכב החזית דה – פקטו, מאותו רגע ועד להפיכה הצבאית של 1976 הייתה ארגנטינה עדה לתהליך רצוף של היווצרות כוחות חברתיים, והעובדים בראשם, הדורשים שינוי מן היסוד . בעשור הזה אפשר להבחין בארבעה שלבים : — מיוני 1966 ועד לפרוץ ההתקוממות העממית והפועלית, ה"קורדובסו", במאי 1969 . בתקופה זו התרחש תהליך של צבירת כוחות . היו אלה שלוש שנים של תמורות רבות בקרב העובדים ; דור חדש של פועלי תעשייה פרץ אל המאבק המעמדי וחבר אל דור חדש של סטודנטים בעלי עמדות מרקסיסטיות או מהפכניות . — ממאי 1969 ועד לניצחון מועמדו של הגנרל הגולה פרון בבחירות במרץ 1973 . בתקופה זו התחוללה מתקפה כוללת מצד העובדים, ובעקבותיה משברים שלטוניים רצופים . הדור החדש ראה את המהפכה באופק, אך לא הצליח למצוא את הכלים להשגת השינוי המיוחל . לכך תרמו חילוקי דעות קשים באשר לאסטרטגיה שיש לנקוט, חילוקי דעות אידיאולוגיים ופוליטיים כאחד .
|
|