|
|
עמוד:10
אפרים דוידי 10 ) על הזרמים השונים ( , סוציאל – דמוקרטים, סינדיקליסטים וקומוניסטים . באמצע המאה רק מעטים מבין המנהיגים היו ארגנטינים מבני הדור הראשון או מהגרים ; העובדים היו ברובם ילידי הארץ ופרוניסטים, אם כי בקרבם פעלו אנרכיסטים, סינדיקליסטים וסוציאליסטים לשעבר . כמה מהם אף הקימו את "מפלגת העבודה" ) Partido Laborista ( , שקדמה למפלגה הפרוניסטית . בשנות ה – 60 של המאה ה – 20 אמנם היו העובדים ברובם פרוניסטים, אך בקרבם התפתחו זרמים "מעמדיים" ) clasistas ( שהיו קשורים למפלגות שמאל רדיקליות לא – פרוניסטיות . אותם זרמים ייצגו שינוי בדפוסי הפעולה והחשיבה של הפרוניזם ה"קלסי", הקרוי "אורתודוקסי" ) ortodoxo ( ואף קראו עליו תיגר . גם בתוך הפרוניזם האורתודוקסי צמח זרם "לוחמני" ) combativo ( , ששאף להחדיר לתנועה הפרוניסטית ולעמוד השדרה שלה, האיגודים המקצועיים, דינמיקה מהפכנית . הקושרים שהדיחו את הנשיא איליה ב – 28 ביוני 1966 הגדירו את מעשיהם כ"מהפכה הארגנטינית" ) La Revolución Argentina ( . גם הניסיון הפרוניסטי הממלכתי הראשון הסתיים ב – 1955 בהפיכה צבאית, שאף היא הגדירה את עצמה כ"מהפכה" : "המהפכה המשחררת" ) La Revolución Libertadora ( . מן הראוי לציין את השימוש התדיר במילה "מהפכה" מצד אלה שאמורים היו דווקא לשמור על הסדר החברתי הקיים, כוחות הביטחון . גם ב – ,1955 ב – 1966 וב – 1976 לא היו אלה מהפכות, אלא הפיכות צבאיות נגד ממשלות נבחרות . הפיכות אלה לא הביאו לשינוי יסודי של הסדר החברתי הקיים, אבל נתנו לגיטימציה לשימוש במושג "מהפכה" בשיח הפוליטי והחברתי . מכל מקום, דווקא מהפכה אחרת, זו שהתחוללה בקובה ב – 1959 ) המהפכה שהביאה לשינוי חברתי עמוק באי הקריבי ( , היא זו ששימשה כזרז בתהליך ההבשלה האידיאולוגי של כוחות פוליטיים
|
|